אריק בהה בלועו של האקדח, והגורגרת שלו נעה בעצבנות. ליבו צנח בכוח אל מרכז הבטן שלו, והחסיר פעימה. בשבריר שנייה חלפו חייו לנגד עיניו, נורית רוקדת בחדר השינה עם החולצה שלו - ענקית ממידותיה, לבשה אותה בהתרסה כי אמר שהוא לא אוהב פסים. והצחוק שלה מתגלגל באושר. ריח הבושם שלה תעתע בו כאילו עמדה לידו, והזה בכי מרוחק של תינוק שטלטל אותו. אצבעו של קורליאונה נראתה ענקית ומאיימת כשהתמקמה בהדק.
"לאאאא...!" צרח בבהלה, וזיעה קרה שטפה את גופו בצמרור תהומי. "אני אשלם את הכסף...!" מלמל בלחץ, "אני... תן לי זמן." גמגם.
"אין לי זמן..." קולו של קורליאונה היה רגוע כמו הר געש.
אריק חשב על נורית, על התינוקת שלא נולדה. כן, זו בת, האמין בתוכו. והוא ילמד אותה כדורגל למרות, ואף על פי... "כמה שעות!" התחנן. "תן לי כמה שעות!"
קורליאונה נחר בבוז. "כבר נתתי לך הרבה מעבר..."
הוא בכה. בכה על טיפשותו, ועל נורית שרצתה בסך הכל חיים רגילים של משכנתא וילדים. "אני אעשה כל מה שתגיד, הכל... רק תן לי זמן!"
להפתעתו הוריד קורליאונה את האקדח, והקלה עצומה שטפה אותו. הוא פחד לנשום עמוק כדי שלא יקלקל את הרגע שנוצר, קורליאונה הביט בו מהורהר.
ואז הניח את האקדח על השולחן וקם ממקומו, מסובב אליו את הגב, וניגש את השידה. אל המזוודה שהניח שם לפני דקות ספורות.
אריק הסתכל על האקדח בתחושה משונה. יש לו כמה שניות לחשוב מה הוא עושה, לקחת את האקדח, לכוון אל גבו של קורליאונה...
"אל תחשוב אפילו," מלמל אליו קורליאונה. "אין לך סיכוי."
והוא משך חזרה את היד.
אריק שמע רק את צעדיו של קורליאונה בדממה של החדר. הוא הניח על השולחן את המזוודה הפתוחה והביט בו. אריק שוב חש את ההפתעה, והבהלה המהולה בה.
בתוך המזוודה נח רובה עם עיצוב מיוחד של קנה שמטרתו היתה לפזר את רשף היריה, מעליו הותקן מעין חלק ששימש כעזר לכיוון מטרה, המחסנית ומנגנון הפעולה נמצאו בתוך הקת, הרבה מאחורי ההדק. "אתה רואה את זה?" הצביע קורליאונה על החלק, וליטף אותו באהבה. "החלק הזה חיוני לעוצמת הירי ולדיוק. בייחוד לטווחים ארוכים."
בקיצור, קטלני מספיק כדי לרטש בן אדם בשניות אחדות בלי כל צורך לדעת ממש את המפרט הטכני של הרובה. חשב אריק בפחד. עלתה בו בחילה, ודקירה ממוקדת באמצע החזה. "למה אתה מראה לי את הרובה הזה?" לא שבאמת רצה לדעת, הוא השתוקק להיות רחוק מכאן, בין זרועותיה של נורית.
קורליאונה גיחך. "או תשתמש איתו... או תחזיר לי את החוב."
הוא מתעתע בו? צוחק עליו...? אריק לא היה בטוח שהוא מבין. "כלומר...?"
"בדיוק כמו שאמרתי, בדיוק כך." ענה. "מסכים, או שנחזור להסכם הקודם?" הרים בעדינות את האקדח שהניח על השולחן, וכיוון אליו שוב.
איזו ברירה באמת היתה לו?
קורליאונה קשר את עיניו במטפחת שחורה, ושם את ידיו באזיקים מאחורי גבו. את כל השאר ניסה לנחש כשמשך אותו החוצה, הרחוב היה שקט, מן הסתם בגלל השעה המאוחרת, והדבר היחיד שעליו היה חייב לסמוך כדי לא ליפול היו צעדיו של קורליאונה, הוא לא יכל לראות כלום. קורליאונה דחף אותו למכונית, והם נסעו אולי רבע שעה, אריק היה בטוח שיש עוד מישהו במכונית, אך לא הצליח לזהות מי, בטח ז'ק הצולע, הרהר.
אחר כך דחף אותו למעלית, שמע את הדלת נסגרת ותנופה קלה הזיזה את גופו קדימה. צרור מפתחות, מנעול נפתח... וקרירות של מזגן פוגשת אותם כשדחף אותו אל תוך הדירה. אחרי מספר שניות הוריד ממנו את המטפחת ואריק מצמץ כשהאור חדר במלוא העוצמה לעיניו. ז'ק הצולע ישב ועישן סיגריה, -קורליאונה נשען על הקיר ועישן את הסיגר הנצחי שלו. הוא לא טעה, ז'ק הצולע באמת היה איתם במכונית, עכשיו הבין שהריח את הניקוטין והבושם הדוחה שלו.
הרובה נח במלוא הדרו על השולחן. הדירה היתה ריקה ולא מוכרת, מבט מהיר מסביב גילה לו שהיא ריקה אף מרהיטים. רק וילון שחור כיסה את החלון בפינה. "מאחורי החלון, נמצאת המטרה." אמר קורליאונה בקול רגוע ושקט. פושע בעל קוד מוסרי, נזכר אריק. "יריה אחת."
"אני לא יכול!" התרומם אריק במחאה.
"ועוד איך!" השיב קורליאונה ברוגע. "אתה בטח רוצה לראות את בנך נולד."
"בן זו...!" השתלח בו, אוחז בכתפיו ומדביק אותו לקיר. קורליאונה לא התרגש מכך, המשיך לבהות בו באותו רוגע מרגיז. "שלא תעיז לגעת בנורית, אתה שומע?!" התיז. "אתה שומע...?!" צעק. המבט שלו היה יציב, ואריק חש שפחד זורם בעורקיו באותה מהירות שבה הלם ליבו. כשהניח לו, סידר קורליאונה את הצווארון והתיישר.
בקהות חושים מהולה בפחד היסטרי, הרים אריק את הרובה, הוא היה קל. אוטומטי. אפילו לא אפשרות של חרטה. ובצעד כבד הלך לחלון.
קורליאונה הלך אחריו.
ביד אחת הזיז לאט את הוילון, היד השנייה הזיעה תחת מגעו של הרובה. הציץ מטה אל הרחוב, ובחילה עלתה שוב במעלה גרונו, סחרחורת תקפה אותו, על סף עילפון נשען אל מסגרת החלון, ונאבק בקיא שקרב ובא.
מהמקום שבו עמד ראה בבירור את חדר השינה, ואת נורית ישנה על המיטה. פניה היפים, רגועים ושלוים בשנתה. יד אחת נחה על בטנה- על בתו- על תחילת חיים חדשים.
דמעות זלגו על לחיו. "לא!!" לחש בכאב מעוות. בולע את הבחילה ואת היאוש. "לא!!"
קורליאונה הצמיד את קנה האקדח שלו אל רקתו. "זה טירוף!! אתה מטורף!!" לחש אריק, השתוקק להסתובב ולגמור עליו את המחסנית, ז'ק הצולע הופיע פתאום, והרים אליו אקדח דומה, צמוד ישירות ברקה השנייה. והוא עמד בינהם, עם אקדח אוטומטי בעל מפרט טכני שכלל משתיק קול.
"תהרוג אותי!" התחנן אריק. "אבל אל תיגע בנורית..."
קורליאונה היה אטום. ז'ק הצולע הוריד בחדות את האקדח, וירה. הקליע שרט את הג'ינס שלו. אריק התקפל, וראה את הדם מכסה את רגלו, תחושה של שריפה עברה ברגלו, אבל ז'ק הצולע הרים אותו בכוח, ויצב אותו מול החלון.
"עכשיו!!" לחץ ז'ק.
"לא!!" התחנן. "לא נורית!!" ריח של דם טרי הציף את אפו, ריח של פחד, של חרדה עמוקה. הוא רעד.
בזוועה הפנה את ראשו אל קורליאונה שלפתע הרכיב קנה ארוך על האקדח שלו בזריזות של צלף, ועכשיו הפנה את לועו החוצה. קו ישיר אל חדר השינה ממול.
אריק הפנה את הרובה אל קורליאונה ורעד בלתי נשלט תקף אותו, הוא היה היסטרי. "לא!!!!" צרח.
אבל לא הספיק ללחוץ על ההדק, לפני זה שמע איוושה עמומה של ירי.
סוף.
