אל תקברו אותי

אל תקברו אותי לפני שאני מת

לכול זמן ועת לכול חפץ

עדיין צלול בדעתי

לא רחוק היום

בו אוכל להתבונן בכם

רק מבעד לערפילי הכאב

וענני המורפיום

הסרטן הוא רק במעי

לא שלח עוד גרוגותיו

אל יכולת הצחוק

אל הצורך לחבוק

טרם הצמחתי זנב

תוכלו ללחוץ את ידי

לא גידלתי קרניים

המחשבה שבקרוב אהפוך

לבר -מינן

לא צריכה להניא אתכם

מלבוא אליי לכאן

אני חי כרגע בצל המילים

מנצנץ כוכבים מבפנים

אין בהם אשליות

רק צורך לחשוף

בגוף ראשון מעבר לגוף

אמיתות מהנשמה ...

כבר שלוש שנים פוסע משוואה

רבים הם הנעלמים

ומעטים הנותרים

יש מלאכים שפסעו כאן

על האדמה

טרם חזיתי בשמיים

טיפלו במסירות

רבת הערכה

אוריד בפניהם את הכובע

מעל קרחת ראשי

אישה בביתי שעדיין לצידי

אינה בהמתנה אל הסוף

זורחת בשקיעות ופורחת

בקמילות

אני לא רוצה למות

אבל מוכן לקראת המוות

אל תברחו עכשיו

לטפו איתי את העצב

השכיבו הייאוש

השכימו אמונה

מצטרפת אליך דני

לכול אמירותיך רבות המשמעות

בשם החיים שמעבר למוות

רגש פגש בריגוש

נשמה מצאה נשימה

קיום פגש משמעות

אחרת ... זה למות

לימור דיין – כל הזכויות שמורות