שירים

מחבוא

דוקרן חבוי

פרפר מחוזותיו

על תסיסת

מבוכי הדם

בתגר

פעימת לב

מהוססת.

 

שביל נסתר

נפרם

בזעקה דוממת

אל הלא נודע

כפצע מחולל

דיו שחור

על גבי

מילים מטושטשות.

 

והדמעה האחרונה

מרטיבה לאיטה

זיכרון חי

בשפעת מתלולי

שעון החיים

כתזכורת

לבוא יבוא.

 

23-09-2007

תגובות