אדמת הפרסום

תסתכל על עצמך כולם מקיפים אותך
אוהבים, מעריצים ואוהדים אותך
ולמה אתה עצוב?
קורע עוד נייר
לובש עוד חולצה אפורה
מסתכל על השמש ואומר
שישרפו עצמותיי
כי הפרסום הרג את חיי
רוצה להיות שוב אלמוני
שלא יכירו אותי
הולך בכל פינה ברחוב
משהו עוצר מעיף מבט ומחיך
אני רוצה להתחבא מהכישרון שלי
אני רוצה להסתתר מדמיון שהולך איתי
ואני שואל למה?, למה רציתי?
ועכשיו אני מפורסם
אני רוצה עננים שיורידו גשם
שיהרוס לי את עצמותיי
כי אדמת הפרסום גדולה עליי
לא רוצה למות בתוכה
אבל הכישרון זה כמו אש
תמיד חם, גם בלי שאני רוצה
כותב עוד משפט עוד מילה עוד אות
על ילד יתום, על עץ ערום, על אדמה סדוקה
על מיתה, על גלמודיות, על ריקנות, על צער וגעגועים
על שמחה שהייתה ולא תחזור עוד לעולמים

 על החיוך שנעלם
על נדנדה שבה אני חי
עם השנים, על כוכבים שנופלים
על מים עכורים שזורמים ומגיעים
ישר לתוך צמחים ירוקים
ועל האדמה הזאת אני יושב וכותב
ואולי זה הסיוט הכי גדול
ואולי זה החלום הכי גדול
בינתיים יש לי רצונות, מעשים ומטרות
חי בפחד עצום של אדמת הפרסום