סבא

סבי  קשר את עתידו לארץ הזאת
בעבותות תפילין,
כל בוקר
הניח הבטחה של ראש והבטחה של יד,
והאמין שיבוא, כשיצָא
לבוש חאקי לטעת שתילים
ביערות הקרן הקיימת לכיסופיו.

בשובו הילך בין צלליו המתארכים,
מבטו חלול ותכול
וחיוכו מפייס, אבל
האדמה טובה,
האדמה טובה.

ואני נדר שטרם הותר,
גון עיני ירוק כצבע הזית בסיפורי ילדותו,
מבטי מלא את האדמה הזאת,
את מהדורות החדשות,
את תכניות התחקיר,
ציידים וניצודים ביערות הקרן
וקיומי מוטל בספק, אבל
האדמה טובה,
האדמה טובה.