המתת חסד

כשאני מאושרת

מחשבות על מותי

הן כּדשׁ השמיכה המקופלת,

מלאכת רִגשָה של אמי.

כצמר חנון ורחום,

לפני קו הזינוק של שנתי.

נוטשת את גופי הראשון,

בנייני הנפעל, זמני שעבר.

צוחקת הווה,

מבכָּה בסימני שאלה

מוחלטים.

נוסעת לנבואה ישנה,

היא ששיקרה למציאות.

לועגת לשפתיי העקובוֹת מפחד.

כל המזלות הטובים

מפגינים למעני.

ביימתי מתנקש סמוי.

רגע לפני

שאגסוס.

מ ן ההרגל