חָרְזוּ שִׁירִים

חָרְזוּ שִׁירִים אֶל לֵב שָׁבוּי,

לַשָּׁוְא שָׁפְעוּ מִגְדָּנוֹת,

לִחֲכוּ עָפָר רַגְלַי

נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת.

אֶל מֵיתָרַי יִתְאַוּוּ

וַתֶּחְמַרְנָה דִּמְעוֹתַי.

שֵּׁדֵי הַלַּיְלָה יִפְקְדוּ מְעוֹנִי,

יִתְעַמְּרוּ בְּגוּפִי וַאֲנִי עֲרִירִית.

הֲלֹא מַלְאָכִי שָׁב,

נִגְלָה אֵלַי בַּחֲלוֹם

עֵת נַפְשִׁי תִּרְעַד, סַגְרִירִית.

יַאֲצִיל מֵאוֹרוֹ בְּדּוּמִיָּה אוֹכֶפֶת,

שְׁלֵוָה, מִתְגַּעֶשֶׁת. וַיֵלֵךְ.

עַצֶּבֶת לִבִּי עוֹטֶפֶת.

©דורית גפן – כל הזכויות שמורות

אוקטובר 2007