קופסאת הזכרונות

 

היא דווקא לא וורודה ונוצצת, הקופסא שלי. לפני שנים קישטתי אותה במדבקות שקיבלתי מאיזה חטיף, וגם נתתי לבת דודה שלי לצייר עליה פרחים. אבל השנים חלפו להן, וכך גם הקישוטים.

 

ישבתי על המיטה ונשמתי. יום ארוך של סדר פסח. הריצפה היתה מלאה בניירות מקומטים, קרטונים ריקים, דובים משומשים וחולצות של פעם. רציתי לטאטא את הכל, לנקות את העבר שלי, להתחיל משהו חדש.

 

הנחתי את הקופסא המרוטה על מיטתי. המכסה היה קרוע ובקושי כיסה משהו. הסרתי אותו והצצתי פנימה. שנים של זכרונות צפו לפתע. יומן ירוק עם עטיפה מבריקה, איזה כתב נורא היה לי בכתה א', ואת מי מעניין שגמדים לקחו לי את השיניים ושמו במקומן ממתקים? יש כאן אפילו מצנפת גמדים מודבקת לאחד העמודים, אמא הזאת יצירתית. ומה זה כאן בתוך השקית הזאת? אוי, שיניים אמיתיות. והנה עגילי הזהב של סבתא, וגם הטבעת עם היהלום שסבא ז"ל קנה לי לבת מצווה. מבחן בחשבון שקיבלתי בו מאה? אכן אירוע נדיר שיש להנציח. עטיפה של גלידה, כל כך ישנה, שכבר לא מייצרים אותה יותר. זו היתה גלידת החברות שלי ושל החברה הכי טובה. קרעי מכתב להורים מהמורה לחשבון. כנראה שההצלחה במבחן היה מקרית. צמיד חברות, ספר להגדרת צמחים, ברכות יומולדת מכל השנים, תמונות שונות של אנשים שנשכחו, מכתבי אהבה, מספרי טלפו רשומים על פתקיות קטנות, זר פרחים מיובש בנייר עיתון, דובי שמנמן, מחזיקי מפתחות, תעודת הדרכה, הזמנה למיונים לחיל האויר, אריזת מסטיק מלון.

 

מסתכלת בחיוך משונה על תוכן הקופסא. שנים שלמות של חוויות וזכרונות. ומה עם השנה האחרונה?

 

מתקרבת למגירה הסודית ומוציאה משם כמה דברים חשובים. כמה מכתבים שלא הגיעו אליך, פנקס עם כל ההודעות שלך, מחברת עם כל ההודעות שלך (הפנקס לא הספיק), קרעי מכתב כלשהו, כנראה היה רק טיוטא. נייר עטיפה כסוף עם לבבות בצבע תכלת. אני לא זורקת שום דבר... פתקית קטנה שכתוב עליה "אמצע הרחוב..." בשביל שאזכור להוריד את השיר הזה. הוא היה השיר שליווה אותי במשך התקופה שלנו. אפילו לא ידעתי איך קוראים לו, כתבתי חלקי משפטים. סימניה שהכנתי למחברת האהבה שלך. שכחתי לתת לך את הסימניה ומיותר לציין כמה בכיתי כשמצאתי אותה לפני כמה ימים. סימניה שעשויה מבריסטול צהוב ועליה כתוב "הסימניה של ___" ופרח צמוד. זוכר את הכבשה שלך? גם לי יש כזאת, והיא נמצאת יחד עם כל הדברים שלך. גם שלושת הנרות הכחולים הקטנים שליוו אותנו בלילה המדהים. כמה דפי פוליו עם סיפורים, צבע שנשבר במהלך הכנת המחברת שלך, רשימת שירים שמזכירים לי אותך ("גשם", "מעיל אחד בגשם", "זמר שלוש התשובות", "גן עדן", "פגישה לאין קץ" ועוד ועוד...). מצאתי גם דף עם ציטוטים שונים משירי אהבה, כמה קיטשי. אבל כשהתעמקתי בציטוטים, ראיתי שהם מתאימים אך ורק לסיפור כמו שלנו, קיטשיות עם תחכום.

 

מחייכת וסוגרת את הקופסא. הדמעות חונקות את הגרון וצורחות לצאת החוצה, אני לא מרשה להן. למה לבכות כשמונחת מולי קופסאת זכרונות יפה כל כך.