מאז שהלכה

מֵאָז שֶׁהָלְכָה הַחִילוֹתִי לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמִי

בְּפִנּוֹת אֲלֵיהֶן לֹא הִגִּיעָה הָרוּחַ בָּעֵת

סְתָו שֶׁהָיָה עַקְשָׁן במריו וְחָפַן סוֹדוֹתַי

בְּכִיסָיו הָאֲפֵלִים .

וְכָעֵת חֹרֶף , וְהַגֶּשֶׁם 

יְכַלֶּה אֶת הַסְּדָקִים וְהַבּוֹרוֹת עִם שִׁירֵי

אַהֲבָה שֶׁהוֹתַרְתִּי לָהּ, עִם קוֹרוֹת חַיִּים

לְחִפּוּשׂ עוֹלָם חָדָשׁ שֶׁיִּקְלֹט אֶת הַתְּמִימוּת

הַנּוֹאֶלֶת שֶׁמִּמֵּילָא הָיְתָה שָׁם בְּטֶרֶם שׁוּבָה

וְיָפִיחַ בָּהּ אֶת הָעַרְמוּמִיּוּת הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת

כִּי אַחֶרֶת מָה ? כָּל כָּךְ עָיֵף, כָּל כָּךְ נוֹדֵד

לְאֵין אֵיפֹה , חוֹרֵשׁ אֵי שָׁם, חוֹבֵשׁ מַסֶּכֶת

נְדוּדִים וְרַגְלֵי צָבוֹת, וְכָבְדוּ כְּתֵפִי וְהִיא

חוֹזֶרֶת עִם סַל דֻּבְדְּבָנִים וְחָכְמַת הַקֶּרֶשׁ.