נני, האומנת של אנג'ליק, אישה כהת עור, שמנמנה וגוצה, שביס
לבן לראשה, וסינר ססגוני קשור סביב מותניה הרחבות, אצה רצה
ברחבי הארמון המהודר, נסערת ונרגשת מתמיד.
הערב ייערך באולם הכחול, המפואר שבחדרי הארמון, נשף
מלכותי לציון התאריך המיוחד שלעולם לא יחזור עוד.
שליח הארמון נשלח זה מכבר לבתיהם של נבחרי האצולה
הפריסאית, במטרה למסור לכל אחד מהם אישית, הזמנה
מוזהבת ומהודרת לנשף הגדול.
נני הניחה ספל חרסינה לבן מעוטר בפס זהב, על מגש של כסף,
מזגה לתוכו משקה קקאו חם ועלתה במהירות במדרגות השיש
הבוהקות והרחבות לעבר חדרה של אנג'ליק.
היא פתחה חרש את דלת חדרה של הנערה, שישנה שנת ישרים,
הסיטה את וילונות הקטיפההאדומים והכבדים, וקרני שמש
רכות חדרו פנימה והאירו את עלמת החן המנמנמת.
נני העירה אותה בנזיפה רכה:
"אנג'י, השמש כבר באמצע השמים, איך את יכולה לישון כשאת
יודעת שהערב יגיעו לנשף היפים שבבחורי העיר.בין המוזמנים
יגיע גם הנסיך שארל, ואני זוכרת טוב מאוד את המבטים החודרים
שנעצתם זה בזו כשהתארחנו בארמונו..."
אנג'ליק התמתחה בפינוק חתולי:
"נני שלי, כבר אמרתי לך אלף פעם שאני לא מחפשת חתן, רק
לפני חודש מלאו לי שבע עשרה שנים..."
נני, בקולה הצרוד והחזק בקשה ממנה לשבת, יישרה הכרים
מאחורי גבה, הגישה לה את המשקה החם ופסקה נחרצות:
"היום זה הדבר היחיד שיבוא לפיך, כבר הרחבנו את שמלת הנשף,
והיום אין אפשרות לתקנה שוב.."
"נני, בבקשה, רק עוגית חמאה קטנה, אף אחד לא ירגיש."
"אני ארגיש ואדע.לא יקום ולא יהיה.לאחר הנשף אכלי כאוות נפשך."
הנסיכה היפהפיה קמה ממיטתה וניגשה למראה הגדולה והמעוטרת
שבחדרה, העבירה ידיה על תלתלי הזהב הגולשים ברכות עד מתניה
הצרות, עיניה האפורות כפלדה בחנו את גופה החטוב היא חייכה
בשביעות רצון.
נני עמדה מאחוריה והאיצה בה:
"בואי אנג' יקירה, שעת הרחצה הגיעה."
שתיהן נכנסו לחדר הרחצה הגדול והמפואר, גיגית אדומה ועמוקה
ניצבה במרכזו, והררי קצף לבן, ריחני ומבושם, שטו על פני המים.
היא הורידה את כותנתה התכולה ונכנסה לתוך המים החמימים.
נני קרצפה את גופה במרץ, וחפפה בשמפו ורדים את שפעת
שיערה הזוהר.
לאחר שעה ארוכה הגיחה אנג'ליק מחדר הרחצה כנימפת ים אגדתית, מגבת גדולה ורכה עוטפת את גופה, ושלל בשמיה מרחפים איתה.
אנג'ליק, עטויה חלוק קטיפה אדמדם, יצאה לפוש מעט בחצר הארמון.
הגנים המרהיבים , על שלל פרחיהם הססגוניים והריחניים, הדשא
הירוק שזה עתה נגזם ונשטף, העצים עמוסי הפירות...היא נשמה
עמוק לקרבה את כל היופי שמסביב, ניגשה לערסל שנע לו קלות ברוח
בין שני עצי דודבנים אדומים כיין, שכבה בתוכו, נעה קלות אנה ואנה
וחשבה:
הנסיך שארל יגיע הערב.זכרה את מבטו המעריץ כשנפגשו בארמונו.
היא חשה אז מבטו הכחול והחודר מרטיט את ליבה,הערב תפגוש
שוב את הנסיך, האם גם היום תנוס על נפשה במבוכה...?
צעקה רמה פילחה את הדממה שמסביב:
"אנג'י, אנג'י היכן את?"
אנג'ליק קפצה ממקומה ורצה פנימה, שם המתינה לה נני, שהחזיקה
בידיה את שמלת הנשף הורדרדה, וביקשה שתבוא אחריה.
אנג' הנרגשת הלכה אחריה המומה, מביטה בהשתאות בענן הורוד
האפף את האומנת שלה ומסתירה כליל.הענן מטפס עכשיו במדרגות
ונכנס לחדרה.
טקס ההלבשה מתחיל:
הנערה מורידה את חלוקה, נני מזליפה על גופה בושם משכר
שנרקח מכל פרחי הגן.
נני נוטלת את הענן האורירי, עוטפת בו את גופה היפה של הנסיכה
שמלת ננשף המרהיבה ביופיה גולשת עד רצפת השיש בסלסולים מסולסלים הנשפכים מכל עבר בשובלים מתנצנצים.
ענק יהלומים זוהרים נקשר לצווארה הענוג, וגולש בחן לעבר
המחשוף העמוק והטהור.
נני מברישה את זהב תלתליה הארוכים, מניחה כתר נוצץ
על ראשה, הנסיכה מוכנה לנשף של פאריס .
תרועת חצוצרות המודיעה על פתיחת החגיגות מרעידה את
יושבי הארמון. החוגגים מגיחים מכל עבר לבושים במיטב מחלצותיהם,
וצעדו מעדנות אל האולם הכחול.
נברשות הקריסטל הענקיות התלויות בתקרה הגבוהה הפיצו נגוהות של אור, ובמרכז האולם ניצב סידור פרחים מרהיב בצורת: 8-8-1888
נני ליוותה את אנג'ליק עד הכניסה לאולם, לחשה באוזניה דבר מה
והלכה אל מאחורי הקלעים להציץ במתרחש.
האורחים מגיעים, כוסות בדולח מלאות שמפניה זהובה משובחת.
מביטים בעניין סביבם, ומשוחחים חרישית.
התזמורת הפילהרמונית של פאריס מנעימה בניגונים ענוגים. הנסיך
שארל נכנס בזה הרגע לאולם, וראה אותה.את נסיכת חלומותיו
שלא נתנה מנוח לנפשו מהרגע שפגש בה לראשונה.
יופיה עוצר הנשימה הלם בו, בנפש הומיה ניגש אליה, קד קלות
והזמינה לריקוד הוולס.
אנג'ליק הנבוכה הסמיקה וחשבה לסרב, אך ידעה שעיניה הרושפות
של נני נעוצות בה , כמאיצות בה להיענות למחזר הצעיר.
עלם החמודות הושיט לעברה את ידו כמתחנן, והיא, בלב הולם
נענתה לו.
תחילה רקדו בהיסוס, כטועמים, לאט לאט המחול קיבל תאוצה מסחררת.
מבטו הכחול ומבטה האפור התמזגו זה בזה, הם לא הבחינו שכל הרוקדים פינו את רחבת הריקודים, והביטו בזוג המחוללים המרחפים
בקלילות , שמלתה הורדרדה הסתחררה איתה, ונכרכה סביב
הנסיך המחזר אחריה תוך כדי ריקוד...
מאות זוגות עיניים הביטו בהם בהתפעלות.מאות אנשים ונני
אחת שמחתה דמעות של אושר בקצה סינרה הססגוני,
וחיככה את ידיה בהנאה :
ה צ ל ח ת י!
© כל הזכויות שמורות-שיבולת
