אני והדיכאון כבר חברים / רונן

אני והדיכאון כבר חברים / רונן

בסופי שבוע לפעמים

אני מניח את השק

לרגע, רק בכדי להתעשת

האוויר נעשה דק דק

והנחיריים,

הנחיריים מתרחבים כאילו

ללגום יותר

כטובע המת מצמא

בלי המשקל הזה

באותו הרגע אני הוא

משכמו ומעלה

התודעה מתרחבת

ככתם דם על בד לבן

יפה וכואב

כרץ למרחקים ארוכים

כמו בכל מרתון

התחנות שוברות את רוחנו

מניף השק במיומנות

הישר לתוך השקע הזה בגב

מאמץ את הכאב והאכזבה

המוכרים

אני והדיכאון כבר חברים

© כל הזכויות שמורות לרונן