הגר נעה באי נוחות ופקחה עיניים. לפני שהבינה היכן היא נמצאת, מישהו העיף אל פניה כוס מים צוננים שעצרו את נשימתה לשנייה ארוכה. "מה אתה עושה?!" קראה כשזיהתה את אריק, עם כוס שעד לפני שנייה היתה מלאה במים קרים.
"מנסה להעיר אותך!!" צחק, ומשך בכתפיו כשהניח את הכוס על השידה.
"מצחיק מאוד!!" נזפה, והתיישרה על הכריות.
"שמעי, איזו הופעה דפקת!!"
היא הביטה אומללה על השמלה המוכתמת. "איך הגעתי לכאן? מה קרה?"
אריק צחק. "התעלפת, בובה! ועשית את זה בהוד והדר..."
נגעלת מהדם שפיאר את שמלתה, התפתלה והחלה פורמת בפראות את כפתורי הפנינה מהשמלה, לא יכולה לשאת עוד את הגיחוך הנלעג שלה. שוכחת שהיא מתפשטת מולו, שוכחת שהוא עוקב אחרי כל תנועה שלה, וטורף אותה במבטיו. היא יצאה מהשמלה כמו רוח, וזינקה למקלחת לקרצף מעליה את הדם. "איפה ההורים שלי?"
אריק ישב על המיטה, ויכל לשמוע את המים שזרמו במקלחת, את הדלת השאירה פתוחה. "מתמודדים עם האורחים, אני מניח..." מלמל בשעמום. החתונה ההזוייה הזו נעצרה במקום בלתי צפוי, ומימלא היתה משעממת לדעתו. הוא קם, ועשה צעד לעבר המקלחת, עמד דקה ארוכה והקשיב למים הזורמים ולא אמר מילה.
לבסוף יצאה עטופה במגבת, "תסתובב!" ביקשה, והוא חייך. מה להסתובב? הרי כבר ראה כל חלק מגופה, נגע בה, ועכשיו היא מתחסדת, ובוחרת להתעלם מאותה סיטואציה. "את מצחיקה!" אמר, והסתובב בכל זאת.
הגר הוציאה מהארון חצאית וחולצה, והחלה להתלבש.
לפתע, בעוד היא רוכסת את החצאית שלה, בלי הודעה מוקדמת והכנה מיוחדת, נפתחה הדלת, ואימה נכנסה. היא ראתה את הגר בחזייה, מנסה לרכוס את הרוכסן בחצאיתה, ואריק עומד משלב ידיים בנונשלנטיות גמורה, פוגש בעיניה בהפתעה גמורה.
קריאה מופתעת בקעה מפיה. כמעט נחנקת, הניחה יד מגוננת בגרונה, כאילו על ידי כך יכלה לעצור את הצעקה שעמדה לצאת, אבל לא הצליחה. הגר האדימה, ושלחה יד לכיוון החולצה לכסות מערומיה. מאוחר מידיי, אימה קלטה את התמונה. "הגר, מה את עושה?!" קראה בהיסטריה. "שומו שמיים!!! חטא!!"
שיט!! מלמל לעצמו אריק בעייפות.
"תסתלק מכאן!!!!" צעקה אימה. "אין לך בושה!!!"
כן, אולי כדאי לו להסתלק לפני שתצרח עוד יותר וכל העולם יגיע לפה תוך דקה, מסרב לדמיין את הלינץ' שבטח יעשו לו.
הוא יצא מהחדר, וירד במדרגות במהירות, מתכנן לברוח ולהשאיר את כל שאר הצוות לסדר את הכל, ולאסוף את הציוד והמצלמות. בדרך למטה שמע את הגר צועקת, ואת אימה צועקת בתשובה, בקושי הבין או שמע את המילים... למעשה לא כל כך היה איכפת לו, העיקר להיעלם מפה כמה שיותר מהר.
בקפיצה, נכנס לג'יפ שלו והתניע.
הג'יפ התעורר לחיים מייד, וקולו של המנוע צווח בחדווה.
העביר הילוך לאחור, והעיף מבט אל חלונה של הגר... איזה יום הזויי, חשב כשנזכר איך מוקדם יותר התפתלה בין זרועותיו. דווקא חמודה, הרהר.
הכניס להילוך ראשון, והתכוון לצאת מהחנייה.
"א ר י א ל !!!!!!" שמע לפתע. אף אחד לא קרא לו כך. רק אמא שלו....
והגר!
הוא בלם.
הגר רצה אל הג'יפ, כשהיא אוחזת במכשיר הקשר שלו, ועצרה מול החלון, מתנשמת. "שכחת את זה..." עיניה הכחולות נקשרו במבטו.
הוא חייך, מצפה שתגיד משהו...
בהיסוס הביטה לאחור לכיוון ביתה, ולחלון חדרה. ואז החזירה מבט אליו "אני צריכה טרמפ...!"
הוא צחק. "קפצי פנימה!"
