עובד הופיע בפתח הדלת בליווי שני שוטרים חמורי סבר,הוא לחץ את ידי בחום, הסיט אותי הצידה ולחש:"אתה בסדר מאיר? מזל גדול היה לך!"
"אני יודע עובד ידידי!"השבתי.
"בוא!"אמר מתיישב על הספה כשהוא מוציא קלסר גדול מתיקו השחור. שני השוטרים עמדו מאחוריו כשני שומרי ראש.
"זו נאדין?!" שאל אמר כשהוא מצביע לעבר נאדין חסרת ההכרה."מה קרה לה?"שאל בסקרנות ובדאגה.
"ניסו לחסלה...ה.." התחלתי לומר כשעובד קוטע את דבריי:"טוני! כן הגיע לידנו מידע בעניין!" אמר כשהוא מרכיב את משקפי הקריאה העגולים שלו.ומדביק חזרה את השפם שנשר מפניו.
במשך שעה ארוכה ישבתי וסיפרתי את אשר קרה למן אותו הרגע בחוף הים שם פגשתי את נאדין.
חתמתי בתחתית הטופס את שמי. נאדין התעוררה לפתע כשהיא מבולבלת.
אחד השוטרים ניגש אל עובד ולחש לו באוזנו,"אפשר לפנות את הגופה..ותשלח בבקשה לכאן חובש" פקד על השוטר.עובד פנה אל נאדין וביקש ממנה למסור עדות,היא הנהנה בראשה והסכימה.
ניגשתי אל המטבח מכין לי ולעובד קפה, לנאדין הכנתי כוס גדולה של נס קפה.
עובד הודה לי,לוגם מן הקפה החם. כשלפתע נשמע קול במכשיר הקשר שהיה מונח על השולחן:" עובד שומע..?" הוא לקח את המכשיר בידו והשיב.
"כן שומע עבור!"
"עצרנו את כל החמישה...הם כרגע במעצר בנפה...ביקשתי מתורגמן שייתרגם-הם מדברים אנגלית!"
"נפלא!" השיב עובד לתוך המכשיר כשהוא משמיע אנחת רווחה המשיך ואמר:"תורג'מן תחזיק אותם תחת שמירה, העבריינים האלה לא עבריינים רגילים! ותברר לי מה אם המאבטח ששלחנו לבית של הגר? הבן אדם נעלם ולא עונה במכשיר!"
"אני מיד שולח סיור, מקווה שלא יהיו פקקים הבחורה מתחתנת היום!"
נשמע קולו של תורג'מן במכשיר ונדם.
"בשעה טובה תפסנו את אנשי המאפייה שניסו לחסל אותך!" חייך והמשיך לחקור את נאדין כשחובש שבידו תיק עזרה ראשונה ניגש לחבוש את פצעיה המדממים "זה איפור!" אמר לפתע מופתע."בסדר!אנחנו יודעים!" אמר עובד."ומה חשבת שהדם בכניסה הוא אמתי?" ענה בקשיחות כשהוא לוחש לנאדין בדיחה.
"הישארו בריכוז! ביקשתי:"אי אפשר להמשיך ככה!"
"מתי הפסקת קפה?" שאל בוריס כשהוא מתפרץ לסיפור.
אחזתי את ראשי בשתי ידיי וזעקתי:"אלוהיםםםםם"
באותו הרגע נכנס קשיש שזקנו הארוך הגיע עד לברכיו ושאל:"מי קרה לי?"
"די! די! לא יכול יותר! אתם הורסים לי את הסיפור!" צרחתי,שובר על ראשי כסא.
שרוני נכנסה במבט זועף, ניגשה אל עובד ונשקה ללחיו."מה שלומך נשמה?" שאל כשהוא שוכח לרגע את מטרת בואו.
"הכל בסדר! ומה אצלך?" שאלה.
"הכל כרגיל!" ענה בחיוך.
שרון פזלה במבטה לעבר נאדין והבעת כעס התפשטה בפניה.
"אל תכעסי עליי בבקשה!" פנתה נאדין לעברה בקול שבור:"זה בסך הכל סיפור שמאיר כתב! ואני אחת הדמויות!"
"איך לא אכעס עלייך...הידיד הכי טוב שלי כמעט ונרצח בגללך!" אמרה בתקיפות."וחוץ מזה קיבלת את התפקיד הכי טוב!" המשיכה.
עובד התרומם מכיסאו לקח את שרון הצידה ולחש לה כמה מילים.
אחר כך חזר לשבת במקומו, שרון נעלמה בדלת היציאה.
רצתי לכיוונה מדלג מעל שלולית הדם הדביקה שבכניסה.
"שרוני.."פניתי אליה."שרוני בבקשה אל תכעסי עליה..היא לא אשמה!" אמרתי אוחז בידה.
"אני...בסך הכ...ל דואגת לך!" אמרה, מתקרבת אליי, מצמידה נשיקה לחה לשפתיי.
"מודה לך על הדאגה..אני ילד גדול ויכול לדאוג לעצמי-אימא!" אמרתי בחיוך שובב.
"בסדר! בסדר!" אמרה בחיוך ונעלמה מאחורי דלת המעלית.לא לפני שאמרה:"רק שתדע שאני הייתי משנה את שם הסיפור!"
"את צודקת!" אמרתי שולח לה נשיקה באוויר.
חזרתי לתוך הבית כששני השוטרים עוקבים אחריי בעיניהם."מה אתם מסתכלים? תעשו משהו?" אמרתי בכעס.
"מ..ה נעשה? אתה צריך "להפעיל" אותנו, אנחנו דמיוניים וקיימים רק בסיפור". אמר האחד.
"בסדר!" השבתי.
שני השוטרים התקדמו זה לעבר זה והתנגשו זה בזה."אאאאאאייייייייייי זה כואב!" זעקו בכאב.
"רציתם שאני "הפעיל" אתכם, אז הפעלתי!" צחקתי.
"טוב!"אמר עובד כשהוא מתרומם על רגליו ומוריד את המשקפיים מעיניו.
"אפשר לסיים את הסיפור!" המשיך ואמר.
"אם אתה מוכן אז גם אני!" השבתי.
"בוודאי שאני מוכן !" אמר.
"טוב! אמרתי בחיוך והוספתי לעברו: "רק דבר אחד שכחת לכתוב בדו"ח".
"מה?" שאל מופתע.
"שזהו סוף הסיפור!" צחקתי והמשכתי:"תן לי אני אכתוב!"אמרתי וכתבתי באותיות
גדולות- סוף.
מודה לחנה,עובד, שרון ונאדין על השתתפותם בסיפור...
לבוריס ואלכסיי מנוחתכם עדן.
ושיהיה לכולם חלום של יום.............
וקסם של לילה.
