-מסכות

רואה אותך שם בצד כולך שמח וזורח אבל מתחת לכל המסכה הזאת נמצא אתה השברירי , אתה האמיתי אך אתה מסתיר אותו עם עטיפות על גבי עטיפות של צחוק ואושר. אתה מנסה להתגונן מהעולם הפוגע, הרע, המסריח שאנחנו חיים בו.
אתה מזמם שיר בראש, מנסה לשכוח מחשבות מוסתרות כי רק כך אתה לא מראה מי אתה באמת.

הפגיעות מאוד גדולה אצלך, הצביעות המדבקת. אתה שואל את עצמך מדוע שלא תצא לעולם ופשוט תצעק את מה שאתה מרגיש. עכשיו אתה עם מחשבות ריקות, נע בין חיים למוות עם שאלות חסרות תשובה.

כאשר השעה תגיע תצטרך להוריד את כל מליוני החיוכים חסרי הרגש, הצביעות הזאת שאתה כל כך שונא בך אבל משהו תמיד תופס אותך וגורם לך למשוך את הזמן עוד ועוד. אך אותה השעה תגיע. אותה שעה גורלית שבה תוריד את כל המסכות, את ה-כ-ל ותרא לעולם מי אתה באמת ותחייך סוף סוף באמת.

השעה הגיעה ואתה מרגיש הקלה מסויימת, כל המשא שנשאת על גבך נעלם. אתה חוזר להיות אמיתי והשנאה העצמית ששכנה בך הפכה לאהבה או אולי חיבה וחזרת לחיוך הרחב שהיה תמיד שם. הקבלה העצמית הפכה להיות מוכרת, מובנת מאליו ואיפשרת לעצמך להפתח לאנשים שקודם לא הרשת לעצמך כי פחדת. פחדת כל החיים שלך. פחדת שמשהו יחשף,משהו מהסוד שלך יחשף.

שלכם,פאןן