סיפורים בהזמנה אישית-מִיפּ מִיפּ

אולי זה היה מוקדם מידי להתנדב, חשבה. אתמול זה נראה לה כל כך אקזוטי ונלהב. אבל עכשיו אין דרך חזרה.

בעודה מחייכת חיוך מאולץ המתוח היטב על פניה, ניסתה לחשוב מתי הייתה הפעם האחרונה שהתנהגה כל כך בפזיזות....אבל קשה היה לה להעלות בדמיונה סיטואציה כל כך מטופשת כמו זו.

"עכשיו תסתובבנה שמאלה, בנות...לא לשכוח חיוך"

מקום עבודה אפרורי, היא חושבת לעצמה, יכול לקחת אותך למחוזות לא נודעים וזו בלבד סכנה. מי העלה על דעתו שתמצא את עצמה כאן כשחשבה על יציאה קלה מן השגרה המשעממת כהוגן בה הייתה שרויה.

"הי....את חולמת...מס' 3 ...את איתנו?"

"אה...ככן..סליחה"

"תזכירי לי איך קוראים לך?"

"שרון...קוראים לי שרון" אמרה וממש החלה סובלת.

"שרון, ספרי לנו בת כמה את."

יושב לו שם למטה ובוחן את כל הבנות, מרגיש מלך העולם, מה היא עושה פה על הבמה המטופשת הזאת? שנים כולם התחננו אליה שתלך להתפרסם בזכות יופייה ואף פעם לא הסכימה. זה כל כך שטחי בעיניה הרי.

"אני בת 29 עוד מעט, באוגוסט."

"ממממ...." השיב ביובש.

"טוב בנות כולכן יוצאות ונכנסות אחת, אחת,

שרון את ראשונה."

מנסה להרגיע את עצמה מזכירה לעצמה שזו לא תחרות יופי ובכל זאת במשחק יש קצת יותר עומק. ונכון שזה לא "הבימה" ונכון שרק המתנ"ס השכונתי אבל בכל זאת זה לא עד כדי כך משפיל. והיא הרי הכינה קטע מדהים אותו היא תבצע.

"שרון אנחנו שלך....לכי על זה."

נזכרת איך המודעה בעיתון קסמה לה. בעצם תמיד רצתה במה אבל הנהלת חשבונות זה יותר בטוח. "דרושות מתנדבות עד גיל 30 בעלות כישרון במשחק להצגה שכולה נשים   (לא דרוש ניסיון קודם )" ...הרי זה בדיוק מה שמתאים עכשיו כשכל כך חד-גוני לה בחייה. מה אכפת לה לנסות?

אבל עתה כולה חרטה עמוקה. הרי היא כל –כך לא שייכת לכאן עם כל נשות השכונה...מחפשת מוצא.

נושמת נשימה עמוקה מלווה בחיוך בזוית הפה אומרת:

"הקטע הוא מתוך- 

Wile E. Coyote and Road Runner

ואני Road Runner "

ואז החלה לרוץ על הבמה מצד אל צד ולצעוק....."מִיפּ, מִיפּ"...

 ככה פעם אחר פעם "מִיפּ מִיפּ"........"מִיפּ מִיפּ"

 מותירה את הבוחנים המומים.......

בלב ליבה כל-כך צחקה....הייתה גאה על הדרך לצאת מתוך הסיטואציה הזאת ולא "באשמתה" ....

רצה לכיוון הבוחנים צועקת "מִיפּ מִיפּ"......"מִיפּ מִיפּ" וישר אל הדלת החיצונית....

היא רצה בכל יכולתה ונווטה את דרכה החוצה בין החדרים עד שמצאה את הדלת החיצונית.

רצה ברחוב צועקת "מִיפּ מִיפּ"....צוחקת בקולי קולות....

נעצרה בפינת הרחוב, הסדירה נשימה...תלשה את "מס' 3" מחולצתה.

בפעם הבאה....חשבה לעצמה, תזכור שסוף מעשה במחשבה תחילה....