חזרה ליצירות
סיפורים

קסם של הטבע

אדווה רודי | (06/11/2007 04:54) | 93 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
חוגגים יום הולדת לאחיין שלך. אני מגיעה בפעם הראשונה בתור החברה הרשמית שלך.
אמא שלך מתחברת אלי ישר, גם אבא שלך, האחים ואפילו האחיין.
הוא חוגג שנתיים.
 
כולם ישובים סביב השולחן ואוכלים דברים מתוקים. אני מספרת כל מיני סיפורים והמשפחה משתעשעת. כשצריך לפנות את הכלים, אני מתנדבת ראשונה. אצה רצה הלוך חזור, והשולחן נקי לגמרי. גם את הכלים אני שוטפת ברגע אחד ומספיקה להתיישב בספה, מולך.
 
אתה יושב ליד אבא שלך ומדבר איתו. תוך כדי מחייך אלי חיוך קטן כזה. אני יודעת על מה אתה חושב. בינתיים אוחזת בתינוק המשגע ומצחיקה אותו. הוא מניח את ידו על הכרית הטבעית שלי ומתחיל להרדם. אני בוחנת את תווי פניו החלקים ופשוט מאוהבת. קסם של הטבע.
 
כשהוא נרדם אני מעבירה אותו בזהירות לידי אימו, והבית משתתק. כל אחד מוצא את פינתו, ואתה שולח לי SMS. "חמש דקות בחדר".
אני אוהבת אותך בלי מילים.
 
כעבור חמש דקות אני נכנסת לחדר ואתה טורק את הדלת מאחורי. מצמיד אותי לקיר בנשיקה ארוכה וחושנית. "התגעגעת אלי.. אה.." אני מנסה לומר, אך אתה לא מפסיק לנשק ולגעת.
אני משתגעת מהמגע שלך, כמו תמיד. נאנחת. 
אתה משתיק אותי ומחייך. "את רוצה לעשות טראומה לתינוק?".
 
ואז אנחנו יורדים מלמעלה כאילו דבר לא קרה. אתה מחבק אותי ויוצא החוצה ואני נשארת עם אמא שלך במטבח. היא שואלת אותי כל מיני שאלות של אמהות, אבל ברור לי שכוונותיה טובות. "מה עם חתונה?" אומרת כדרך אגב. "כמה שיותר מהר..." אני צוחקת.
אבל לא ממש צוחקת.
"הוא ממש אוהב אותך" היא מוסיפה עם טיפה של רצינות.
"איך את יודעת?" שואלת אותה, מסוקרנת.
"המכתב ששלחת לו בדואר, שמור מתחת לכרית שלו. הוא אפילו בכה פעם וחיבק אותו".
התחלתי לבכות. היא התקרבה אלי במהירות ונסתה לגרום לי להפסיק.
"אל תבכי מתוקה..." ליטפה את פניי.
"אבל... הוא בכה... בגללי..." מלמלתי.
"את מדהימה" חיבקה אותי.
 
מחיתי דמעותיי וחייכתי קצת.
היא אוהבת אותי.
 
יצאתי לגינה ומצאתי אותו משחק עם האחיין שלו. כל כך מתאים לו להיות אבא.
כנראה שלאמהות יש חוש כזה. היא קבעה: "מתאים לו".
הבטתי בו בעיניים נוצצות. אוהבת אותו כל כך.
 
בשעה חמש אכלנו כולם גלידה. הוא התיישב לידי והגיש לי גלידת תות, הגלידה האהובה עלי.
ליקקתי את הכפית באטיות ובזווית העין ראיתי אותו, בוהה בי. נהנתי לשחק קצת, למשוך אותו, לקבל ממנו את המבטים האלה.
 
התינוק נרדם עלי שוב וביקשתי ממנו שיביא לי שמיכה. הוא חיפש מתחת לעגלה ואני השתעשעתי לראות אותו נלחץ קצת. "היי... השמיכה פה, בספה ליד". הוא כיסה אותי ואת התינוק והתיישב לידנו. עטף אותי בחיבוק ולחש לי באוזן שמתאים לי.
 
ההורים שלו השקיפו עלינו מהצד. חייכו והתלחששו. כל כך שמחו שבנם מצא אהבה,
ואותה אהבה כל כך אוהבת תינוקות קטנים.
 
אבל אותה אהבה,
כבר לא חזרה לשם יותר.
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות