ומחר זרחה השמש

                  ומחר זרחה השמש

                        גלי צבי-ויס

היום - סער הרוח בעבורה

זעק דברה בעוצמת שריקה

וגשם עז ניתך על פני האדמה

ביום בו התפוגגה ההבטחה:

"עד שהמוות יפריד בינו לבינה"

זו,  שחלפה עם הרוח. הייתה כלא הייתה.

לעולם עוד תזכור

כי יש בה הכוח

לשמר את הרגע

לא לסלוח. לא לשכוח.

מחר זרחה השמש במלוא עוזה

הפיצה אורות נגוהה, רק בעבורה

ריקדה מחול פיית-האהבה

הרטיטה שנית נשמה באפה.

זוכרת.

כוח.

את שלעולם לא תרצה לשכוח.

לא לסלוח.

מילים צפות ברוך

על פלגי מים.

זוך צלילים לשתי אוזניים

הלמות פרסות, תרועות החצוצרה

מי שם ממתין מעבר לפינה?

תנצור לעד הרגש בקרבה,

יופיו, זכותו

עוצמתה של התחושה.

לא, היא לעולם לא תוותר על האהבה –

הארקה.

ואין סליחה.

ואין מחילה.