שירי אהבה\יהודה עמיחי

הוצאת שוקן, 128 עמ' שירי אהבה,/ יהודה עמיחי

אסופת שירי אהבה שנכתבו לאורך מפעל חייו אשר קנה לו מעמד כאחד המשוררים החשובים של העת המודרנית

עמיחי ידוע ביכולתו המחוננת לנכס את השירה לנחלת הכלל הודות לכתיבה פשוטה,

 ומושחזת, אשר לא מסתייעת במילים פרהיסטוריות ראה ערך נתן אלתרמן.

הימנותו של עמיחי עם שורת משוררי דורנו טמונה ברובה בפריצת דרך פיוטית, פרי עיטו המתנגחת בלשון הארכאית של קודמיו.

בספרו 'שירי אהבה'' עושה עמיחי שימוש, בשפה הטריוויאלית תוך הסתייעות בחפצי היום יום הזניחים ביותר וממצה מתוכם תיאורים מקסימליים ומדוייקים של מצבים ורגשות פופולריים ושכוחי אל בד בבד.

לא זאת בלבד, אם כי אחד המאפיינים הדומיננטיים בשיריו, הוא סימבולציה של שמות עצם מופשטים או דוממים.

לדוגמא:"אם את עושה לי דברים טובים, כל התעשיות הכבדות נסגרות"

זהו למשל שכלול משובח של מטאפורה, שכן לא מדובר בתיאור או פועל מוכלאים במילים מעולמות אחרים, אלא מילה העומדת בפני עצמה לא משנה את משמעותה ועם זאת קיומה בשיר בא לבטא עוצמות רגשיות אשר אין להן  דבר ולא חצי דבר עם מגזר התעשיינים.

כך לאורכם ולרוחבם של 128 עמ', מיטיב עמיחי לערוך ניתוח כירורגי לרגשות, מערכות יחסים, קונפליקטים בין אישיים ומול העולם, ולהגיש אותם לקוראיו בתצורה מעוררת השתוממות, לחשוב שכל אשר נכתב שם,

 הוא בסה"כ מסמך נדיר של עצמנו אוהבים שונאים וחיים. .

עמיחי שובר את חיוניותו של הפאתוס בשירה, וכן את מעמדה כמוצר לצרכני ביאליק ושות טשרניחובסקי& '.

מזוקקת מבירוקרטיה מסובכת לרדת אל סוף דעתה

מצטיינת שירתו במתכונת צנועה, נקייה, שכן כוחה הוא בדמיון המחוכם. תיאוריו נכתבים במקוריות חמורה, מה שמתגלם במטאפורות, משוייפות, ובשלושת מצבי צבירה של הקוראים. נשקה הקטלני של כתיבתו, מאוחסנת ברעיונות יצירתיים ויצרניים, רוצה לומר, מביאה את המציאות הזולה, הקרויה הרגל, ומייקרת אותה לחשיבות מחרידה ומרגשת.

לא על הרגש לבדו,שכן יצירותיו של יהודה עמיחי, ניחנו בעומק מחשבה, שכלתנות לא מבוטלת והגיון אמנותי.

להלן בתים נבחרים, אשר יש בהם להיות באי כוחו של ההגיון הנזכר לעיל:

"...ושמך ברשימת נוסעים של

אוניות ובספרי לנים

של בתי מלון, אשר

שמיעת שמותיהם בלבד

ממיתה את הלב.

שלוש השפות, אשר אני יודע,

כל הצבעים, אשר אותם אני רואה וחולם,

לא יעזרו לי."\ כפי גומת גופינו

כושרו לייבא רגע לא תדיר בחיי היומיום, כ"קריאת רשימת נוסעים בספרי לנים של אוניות", מרמזת על ניצול רגיש של הווה נתון בחייו, שולי ככל שיהא.  זאת על מנת לברוא יצירה המשכילה לשרטט תחושות שטרם חווינו ואף על פי כן להתעדכן בהן עוד עינינו מרצדות על השיטין.

עם זאת, לעיתים עושה עמיחי שימוש מרובה במושגים או\ו ביטויים מסויימים , הם שככל הנראה הזינו את שיריו באחוזי צפייה גבוהים. הופעה מוגברת מסוג זה, עלולה להוזיל את ערך הדימוי ויכולתו להרשים ולרגש את הקורא. כן הדבר בנוגע לאופיים של תיאוריו. כלומר, לאור קוד גנטי מובהק שמסגל לעצמו משורר באשר הוא, ישנו חשש להידבקות במחלת המחזור. עמיחי שלא חוטא בכך בהפגנתיות, מועד לפרקים למתכונת מוכרת מידי של תיאוריו. פועל יוצא הוא,  ענישת המילים באינפלצייה שלהם.       

ולסיום,

"יום אחר שעזבנו כבר עברו אלפי שנים

פתק הניר שכתוב עליו "מחר בשבע

באותו המקום" הצהיב מיד והתקמט

כפני ילד שנולד זקן."\חזרה מעין-גדי

 אגודת המילים המובאת כאן, מאכלסת בתוכה את שלל מאפייני כתיבתו של עמיחי: אותיות מתובלות ברגש דק, נגיעות דיו שקטות וחרושת דמיונות משובחים. עד כי ניתן לחזות בנסיעתו חזרה מעין גדי, אוחז בעפרון ותיק, והוגה באלפי השנים שחלפו לפני רגע.