יום שישי בחיק המשפחה "האידליה המושלמת",לשבת ליד אמא ואבא ולשמוע אותם מדברים
איתך על דברים שכלל וכלל לא מענינים אותך ובטח שבטח לא אותם ,אך הכל מן הצגה שכזו על מנת לספק את ה"אידליה"והאמת היא?שכולם עסוקים בדבר אחד .. האוכל.
אז ככה תמונה ראשונה.
אנחנו בשולחן ואמא מדברת איתי המון מילים שאני מקבלת אלי תוך כדי לעיסת העוף המאוס של יום שישי .כל הזמן אוכלים את אותו העוף ,עוף עם עשבי טיבול ,תפוח אדמה ובטטה והכל באווירה חריפה משהוא .בהתחלה כשאימא הכינה לנו אותו כולנו הגבנו בתאווה ובשמחה יתרה.
"וואו זה ממש מעולה אמא"אמרנו בקול לעיסות חזירי שגרם לאמא להיות המאושרת באדם ,אף אחד לא יכל לקחת את האושר הזה ממנה ובגלל העובדה המצערת הזו היא טורחת להכין עוף זה מידי שבוע ביימי שישי כל שבוע אחר שבוע אחר שבוע...
אמא שואלת אותי "איך את מרגישה מותק?ירד לך החום? קר לך ? חם לך?"
"לא הכל בסדר אמא"אני עטונה לה בקול מצונן ,ה-ב וה-ד מתערבבים להם במילותי וגורמים לאחי ואחותי לגחך עלי ,אמא שולחת בהם מבט רציני והם מיד משתתקים וממשיכים לאכול את העוף.
עכשיו תור אבא לדבר ,הוא מתחיל את מילותיו ב"נו איך היה היום בבית הספר ילדים?"
." אין בית ספר ביום שישי אבא"עונה אחותי היקרה שגדולה ממני בשנה
אחי קטן ממני בשנה מסתכל על אבא שלי וצוחק בעודו אומר"אבא איזה סטלן אתה!"
ואז כולם ממשיכים לצחוק כולל אבא עצמו עד שאמא שולחת את המבט המשתק הזה שוב וכולם שותקים
תמונה שניה.
ואז אחותי מכריזה"אני יוצאת היום עם רוני"
"רוני?מי זה רוני "שואלת אמא
"רוני זה זה ,לא זאת "אומר אחי בעברית קולקלת"
ואז אבא אומר"רוני ?יש לך חבר וקוראים לו רוני ?את יוצאת איתו היום ואפילו לא הבאת אותו לבית להסתכלות ?"הוא שואל בתדהמה בלתי פוסקת שמתחילה ונגמרת בסימני שאלה אין סופיים.
אחותי שותקת כמעה ואז אומרת"אז אפשר או לא?"
אמא משיבה בתקפות"רק אם תיי עם עוד חברה,אני לא מרשה לך להסתובב עם אנשים שאני לא מכירה לבד, ובן כמה הוא בכלל? ומי זה ?הבן של מי הוא ?"היא ממשיכה ברצף השאלות של אבא.
"הוא בן 19"אחי עונה בהנאה רבה בעודו רואה את אחותי הגדולה מתפחלצת מעצבים ווריד המצח שלה מתנפח עד ליידי פיצוץ מיידי."כן ,הוא צוחק ויש לו רשיון ואפילו אופנוע " הוא ממשיך אמא פוקחת את העיינים בתדהמה ומסתכלת לעברה של ליבי אחותי הגדולה
אני יושבת שם ומסתכלת על ליבי גם כן ,זה אינו טיפוס שהולם את דמותה של ליבי בטח ובטח לא אחד כזה שמתאים לה, היא שונאת טיפוסים כאלה.
.
"אבל את אוהבת חנונים"אני אומרת לה בקול ציני שכזה ואחי ואני מתפקעים מיד בצחוק קורע
ידיעה מצערת זו מכעיסה מאוד את אמא ואבא ונראה שהם לוקחים אותה די ברצינות בהשוואה לאחיה המקסימים והדואגים של ליבי.
"אני לא ארשה שתצאי לך עם איזה פושטק על אופנוע!"מכריז אבא בצורה נוקבת
"פושטק!!"צוחק ירדן אחי בקול גדול"פושטק"הוא חוזר על המילים שוב ושוב נקרע מעצמו ,מצחיק את עצמו ומנסה לערב גם את שאר המשפחה בשמחתו אבל כשהוא רואה שזה לא ממש הולך הוא משתתק לו וממשיך לצחוק באנחות שקטות תוך כדי מלמול המילים"פושטק""פושטק".
"אז אני לא יכולה לצאת היום, זה מה שאתם אומרים?בפעם הבאה עדיף לשקר מאשר להגיד את האמת רק ככה אני אקבל את מה שאני רוצה !"
"את לא תשקרי"אמא אומרת.
בחיים לא היה לה אומץ לשקר לאחותי הגדולה ,מאז שהיא נולדה ועד עכשיו היא נשארה כמו ילדה קטנה שאומרת הכל בפרצוף וממש לא מסוגלת לשקר לאף אחד.
"כן כן"אחי אומר בקול תקיף מתוך נסיון לחקות את אבא "לא נרשה שבביתנו תצאי עם פושטקים ,הוא מדגיש שרוכבים על אופנוע במיוחד אם הם בני 19 ואת רק בת 17 וחצי עלמתי הצעירה "הוא ממשיך וצוחק מעצמו והפעם כולנו מצטרפים כי זה ממש היה מצחיק החיקוי שלו.
ליבי לעומת זאת לוקחת את הבשורה באופן די טראגי ונכנסת לחדר ספוגת דמעות בעודה צורחת"זה הפאקינג חיים שלי! ברור?"היא טורקת את הדלת אחריה בעוצמה כה חזקה עד שכולנו קופצים לרגע.
סיימנו לאכול אחי עזר להורים לפנות את הענינים מהשולחן ואני שרצתי על הספה עם שלושים ושבע פסיק שמונה מעלות חום שסחבתי איתי ביומיים האחרונים.
תמונה שלישית.
אבא ואמא הלכו לישון,נשארנו רק שלושתנו אני ליבי וירדן בשולחן האוכל המבריק
"מישהוא רוצה תה?"שאלתי בעודי מוזגת תה לעצמי
"שתיים סוכר ":הם אמרו בקול אחיד ,כמובן שהשמיטו את המילה בבקשה
ישבנו שלושתינו עם התה בערב יום שישי בוהים אחד בשני.
"אח איזה שעמום"אחותי הכריזה בקול מיואש,"מי היה מאמין שאני אצטרך להשאר בבית עם שניכם במקום להיות עכשיו עם רוני".
"עם רוני ,עם רוני"אמר אחי בקול נשי משהוא"עזבי אותך ממנו הוא סתם פושטק" הוא הכריז ושלושתינו התגלגלנו מצחוק אפילו ליבי שכבר לא יכלה להשאר אדישה לענין.
"ואת חושבת שאני לא רוצה לצאת אמרתי?גם לי יש היום מסיבה אצל איזה מישהוא מהשכונה ההורים שלו לא בבית והוא הזמין את כולם ,אני מדגישה,ודווקא אני חייבת להיות חולה! כוסאמק של החום הזה!"
צחקנו.
"כן כן ,וגם אני התכוונתי לצאת היום"אמר אחי הציני
"אז למה אתה לא יוצא ?"שאלנו אני וליבי "לך אין מגבלות כלשהן."
"חוץ מהמוח שלך שהוא מגבלה בפני עצמה"אמרה ליבי ושתינו התפקענו מצחוק.
"אין לי כח הוא אמר,פשוט אין לי כח היום.נראה לי שהדבקת אותי יסתומה הוא קרא לעברי"
"מגיע לך "אמרתי
"כן ,כן"אחותי הוסיפה אולי המוח שלך יתבשל קצת
אחי ענה לה"את?לך אין בכלל זכות דיבור יא ,יא "
"יפושטקית "עניתי
ושוב שלושתינו מתגלגלים מצחוק שהעיר את אמא.
תמונה רביעית.
אמא יצאה אלינו התבוננה בנו דקה ארוכה ואנחנו התבוננו בה
"איזה כיף לראות את כל המשפחה ביחד "היא אמרה בעודה מחייכת לעברנו
