כשאת עצובה

כשאת עצובה אהובה האור כבה,

לגשש בעלטה להצית לך נורים

להאיר למענך את הדרך אל האושר,

הולכת לישון מוקדם אולי

בחלום תשכון מציאות אחרת ,

בפיתולי החיים מתעמת לבד

על כתפייך הקטנות תבל נושאת

בלא לאבד תקווה לעתיד אחר.

כשאת עצובה אהובה,

מתחת השמיכה מזילה דמיעה,

ואותי משאירה עם ממחטה לחה,

מחכה למחר שתזרח החמה

ותציף אותך באור אהבה,

וחיוך מתוק את פנייך יעטור

באור זוהר את העצב למגר.

כשהעצב מציף אותך אהובה ,

ליבי נשבר לראותך בצער,

לו יכולתי לחבק אותך

החדווה הייתה שלמה

והנשמה בכפיפה אחת

תשכון בשלווה.