ביום בהיר אחד-חלק שישי.

מצא חן בעיני מנחם מצבו...מאז ומעולם חלם להיות רואה ואינו נראה..ועכשיו כשהיה כזה החליט להתנקם בכמה אנשים שהטרידו אותו בעבר.

בעודו פוסע על המדרכה שורק לו להנאתו נעימה ישנה, צבט בעכוזה של נערה צעירה שחלפה לצידו וזו כמעט ומתה מפחד.

מולו ניצב הבנק שבו קיבל את משכורתו ושם התנהל חשבונו בצליעה.

הוא נכנס דרך דלת הכניסה תוך כדי שהוא בועט ברגלו של המאבטח שעמד בכניסה.

המאבטח אחז את רגלו כשהוא פולט זעקת כאב.

"זה היה על אותו יום שלא נתת לי להיכנס לסניף עם הכלב." אמר לעצמו בחיוך.

בקומה השנייה היה ישוב צביקה ברגר מנהל הסניף, בן אדם רע , הוא היה עסוק ועיין במסמך שהיה אחוז בידו.

מולו ישב בחור צעיר חיוור ומפוחד,

"אתה לא יכול לקבל הלוואה" פנה צביקה אל הבחור בטון תקיף ומאיים.

"איך אתן לך הלוואה?! ואת חרגת בחשבון" המשיך ואמר.

"אני מבקש...הבת שלי השתחררה היום מבית החולים..." החל לומר הבחור.

"מצטער אנחנו לא עזרה סוציאלית.." אמר צביקה בזעם.

"אין לך לב? אני צריך את הכסף לתרופות.." דמע הבחור בקול תחנונים.

"בבקשה לצאת!" פקד עליו צביקה כשהוא קם מכיסאו.

הבחור קם ממקומו כשהדמעות זולגות מעיניו, אוחז במסמך ההלוואה.

כאן נכנס לתמונה מנחם,הוא התקרב אל הבחור דוחף אותו בחזרה אל כיסאו.

ניגש מאחורי צביקה המנהל אחז את ידו בכוח מכוון אותה לעבר עט מוזהבת, מאלץ אותו לחתום על מסמך ההלוואה.

צביקה ניסה להילחם בכוחות המשונים שהכריעו אותו וגרמו לו לבצע פעולה בניגוד לרצונו.

הבחור ביקש תודה כשהוא מבולבל נס לעבר המעלית שהובילה לקומה הראשונה.

מנחם המשיך לאחוז בידו של צביקה בחוזקה: " מהיום אתה הופך לבן אדם אחר...טוב יותר..." לחש לתוך אוזנו.

"מי...זה...מה...קור..ה לי?" שאל גמגם בפחד.

"אלוהים!" לחש לו מנחם בקול עמוק.: "אני אלוהים !" שב ואמר כשהוא מחייך בתוכו.

"בס...דר בס..דר.." אמר בפחד.

"גילה! " פנה לאחת הפקידות שיישבה בסמוך:"גילה אני הול...ך הביתה...לא מרגיש טוב.." אמר בקול שבור.

"שתהייה בריא" זרקה לעברו כשבליבה אמרה: "הלוואי ותמות בן זונה אחד"

צביקה החל מתקדם לעבר המעלית נושא בידו את תיקו השחור, כשפניו נפולות.

מנחם החליט שזה מספיק, הוא יצא מן הבנק לא שוכח לתת למאבטח מכה נוספת מתחת לחגורה.

הלילה ירד והוא שם פעמיו לעבר ביתו של עובד. שם חשב אולי וייפגש איתו.