ביום בהיר אחד-חלק תשיעי.

לאחר שיצא מנחם מביתה של סוניה החליט ללכת לביתו, מזה כמה ימים שלא ראה אותה, את אשתו נחמה,ולפתע חש אליה געגוע.

בעודו צועד-מרחף על המדרכה החשוכה והרטובה מן הגשם שירד חש לפתע חולשה בגופו, הוא התקרב והתיישב על אחד הספסלים שבשדרה.

אחד ההומלסים התקרב אליו באיום ואמר: "תסתלק מהספסל שלי.." כשהוא מאיים בבקבוק וודקה ריק שאחז בידו.

"אתה רואה אותי?" שאל מנחם כשהוא מופתע.

"בטח שאני רואה אותך.."השיב לו אותו הומלס בצחוק חסר שיניים." אתה...יותר מסטול..ממני.." המשיך וצחק צחוק שיכורים מטורף.

מנחם הביט בידיו ועל גופו..ראה ידיים רגליים..גופו חזר שוב להיות רגיל.

"נו! תסתלק מפה!" אמר שוב ההומלס כשהוא מאיים ומתנדנד.

מנחם התרומם לפתע על רגליו, נעמד ובמהירות החל מכה בלי הבחנה במסכן, דם החל לרדת מעינו השמאלית, וכשנפל על המדרכה המשיך מנחם לבעוט בבטנו,בגבו ובצלעותיו.

אותו הומלס מסכן נותר שכוב על המדרכה הרטובה שותת דם ומוכה.

"אני אקום כשיתחשק לי..." נבח בכעס.

לפתע הגיעו משום מקום כמה קבצנים שיכורים והקיפו את מנחם, סוגרים עליו מכל הכיוונים.

"רוצח! רוצח! מוות לרוצחים! " זעקו בקולי קולות.

"מנחם נבהל וניסה לנוס מהמקום, אבל לא היה יכול, אחד הקבצנים שהיה גדל גוף התקרב אליו, אוחז בצוואר בכוח.

מנחם ניסה לברוח מאחיזתו האיתנה והחזקה אך ללא אועיל, חשכה החלה אופפת אותו והוא צנח על הארץ חסר הכרה.

הקבצנים נשאו את חברם על כתפיהם ונעלמו מאחורי השדרה, לפתע הגיחה מאחורי אחד העצים נערה צעירה הלבושה בסחבות, היא גחנה לעברו של מנחם סטרה על פניו ושאלה בדאגה: "אתה...בסדר?"

מנחם התעורר מאלפונו, מביט באותה נערה יפה הלבושה סחבות.

"מי את?" שאל כשהוא ממשש את צווארו הכואב.

"מה זה משנה!" אמרה והוסיפה : " בוא! אקח אותך אל מאורתי.."

"מאורה...? מה את חיה? " שאל בזעם.

היא התעלמה ממנו, אחזה בידיו וגררה אותו לעבר חצר אחד הבתים.

היה זה צריף נטוש ורעוע, קירותיו סדוקים ושחורים, הכניסה הייתה מכוסה בניילון ישן ורטוב.

מנחם מצא את עצמו שוכב על כורסה ישנה ומסריחה, מסביבו הסתובבו עשרות חתולות רחוב, עיניהן היו בורקות ומאיימות לאור העששית שהייתה מונחת על שידה ישנה ושבורה.

הנערה התקרבה אליו בחיוך מפתה כשהיא משילה את בגדיה תוך כדי ריקוד חושני.

מנחם חייך בהנאה חושב לעצמו: "יש לי מזל היום.."

היא הושיטה לעברו בקבוק יין אדום והמשיכה להתפשט.

מנחם לגם את תכולת הבקבוק חש את האלכוהול הזורם בגופו, סחרחורת אחזה בו, הוא ניסה לקום ממקומו,להימלט...

הנערה ניצבה מולו עירומה, גופה היה חלק כשיש, שדיה קטנים ויפים...הוא הושיט את ידיו אל עבר גופה...היא קפאה על מקומה משמיעה שריקה מבין שפתיה.

עשרות החתולות התנפלו עליו ללא אזהרה משספות את גרונו, מנחם חש את הכאב הנורא על גופו, חש את שיניהן בבשרו...לפתע כבה האור בעששית והוא עצם את עיניו בכאב.

מישהו הדליק גפרור מצית שוב את העששית..."רוז מה קורה כאן?" נשמע לפתע קול גס וחזק.

"עוד פעם הבאת אוכל לחתולות? כמה פעמים אמרתי לך לסלק אותן מפה...חיות הבאת לי..חיות.." זעק כשהוא בועט באחת החתולות שכרסמה את רגלו של מנחם.

"אבא אתה לא נותן לי לשחק..." אמרה רוז בעצב.

"לשחק? את והחיות האלה אתן צריכות להיות בבית משוגעים!" צרח וניגש אל מנחם מאיר עליו עם העששית שבידו.

"מה...מה הבאת לאבא? שאל לפתע כשהוא מלטף את פניה של רוז, טון קולו השתנה ונשמע נעים יותר.

"מצאתי אותו בשדרה...נבשל אותו מחר?" שאלה כשהיא צוחקת צחוק מטורף.

"טוב נו...ושהחתולות האלה לא ייגעו בו..." אמר גורר את מנחם ברגליו לעבר אחד החדרים האפלים.