ביום בהיר אחד-חלק 11.

אלכס הסיט את יריעת הניילון באיטיות כשדב מחפה עליו באקדח שלוף.

לאחר שחשו שאין סכנה החזירו את אקדחיהם לנרתיק.

למרות השמש שזרחה בחוץ, הבית היה חשוך וריח של נבלה נישא באוויר.

אלכס צעד בבטחה אל עבר העששית שעמדה מולו, שוכח את כל שלמד בקורס ובצבא.

"תיזהר!" לחש לו דב כשהוא שולף שוב את נשקו.

"הכל בסדר..." ניסה לומר כשלפתע משום מקום התנפלו עליו עשרות חתולות שחורות.

הוא החל בועט וחובט בהן ללא הבחנה, דב כיוון את האקדח לאוויר וירה...לפתע נעלמו החתולות כאילו ובלעה אותן האדמה.

"אתה בסדר?" שאל דב את אלכס בדאגה.

"כן...כן...טיפה מפוחד.." אמר כשהוא בוחן את בגדיו הקרועים לאחר שהצית את העששית.

"מה זה היה?" שאל כשהוא מנסה לחייך.

"לא יודע!" ענה דב כשהוא סוקר במבטו את החדר שבו היו.

"מה זה הסירחון הזה?" שאל אלכס  שוב כשהוא מתקדם לעבר אחד החדרים שעל פתחיהן לא היו דלתות והם דמו יותר למערה אפלולית.

"אלכס לך לרכב ותביא פנס...ככה לא נוכל לראות כלום!" אמר דב כשהוא מנסה להגביה את להבת העששית.

"אני כבר חוזר!" אמר אלכס כשהוא יוצא מן הפתח.

"מוזר מאוד המקום הזה...באמצע העיר...מה קורה פה לכל הרוחות?" הרהר לעצמו דב.

הוא התקדם לעבר אחד החדרים, מגשש את דרכו לאור העששית הישנה, נדמה היה לו ששמע קול חלוש, הוא התקדם באיטיות...צעד אחר צעד...לפתע חש ביד גדולה המונחת על כתפו מאחור...הוא הסתובב במהירות לאחור כמעט ולוחץ על הדק האקדח.."מה קרה?" נשמע קולו של אלכס בדאגה.

"מה קרה?" ענה לו דב בכעס והמשיך :"כמעט ויריתי בך...אל תעשה לי את זה עוד פעם!"

"בסדר...בסדר.." גמגם אלכס כשהוא מדליק את הפנס הגדול שבידו.

הם בחנו את החדר שבו היו...קירות שחורים ומטונפים, כורסא גדולה המונחת על לבנים אדומות במרכז החדר עמד שולחן גדול מעץ גס ועליו מונחות סכינים גדולות.

"מה זה...נראה כמו דם?" אמר אלכס כשהוא מצביע על אחד הסכינים.

"אתה צודק!" השיב דב בבטחה.

הם התקדמו לעבר מקרר תעשייתי ענק שעמד באחת הפינות מוסתר ביריעת פלסטיק שחורה.

דב תלש את היריעה ממקומה...שולח יד רועדת לעבר הידית הגדולה של המקרר...הוא משך אותה במהירות וזו נפתחה בחריקה מצמררת, פנים המקרר היה מחולק לכמה חלקים...בחילה אחזה בהם כשראו את חלקי הגוף המונחים על המדפים ספוגי הדם, אלכס הקיא סמוך לנעליו של דב, שניתר ברגע האחרון ממקומו.

דב טרק את הדלת ברגלו,חוסם את אפו בחולצה למנוע מן הצחנה שהייתה במקום.

"בוא נסתלק מכאן!" ביקש אלכס כשהוא חיוור.

"רק רגע!" ביקש דב כשהוא ניגש לעבר אחד החדרים.

"בבקשה...בוא נצא!" התחנן אלכס כשהוא מפוחד.

דב החל להתקדם, מסיט את יריעת הניילון מן הפתח שמולו...הוא כיוון את הפנס לתוך החדר וחלחלה אחזה בו.

"בוא...נסתלק מפה!" אמר כשהוא מתקדם במהירות לעבר היציאה.

"מה ראית שם?" שאל אלכס בסקרנות.

"זה...אחד הפרופסורים...היה תלוי שם...כמו פרה שחוטה, תלוי על אנקול מן התקרה.." השיב דב נרעש.

הם התקדמו לעבר המכונית והתיישבו בתוכה, כשדב מבקש במכשיר הקשר לשלוח תגבורת אל אותו הבית.

אלכס בחן את בגדיו השסועים ואת השריטות על ידיו.

"ממש ג'ונגל שם אה?" ניסה לפתח שיחה.

"כן!" ענה לו דב כשהוא מביט לעבר האופק.

לאחר דקות אחדות של שתיקה כאילו וניתן האות, ניידות משטרה ואמבולנסים החרידו את שלוות השדרה.