הדירה שרצה מקקים. ג'וקים ומיני חרקים שלא ידע את שמם. כמו זה שניסה את כוחו בטיפוס על קופסת השימורים הריקה של התירס שסיים לפני שעתיים. מקס בהה מרותק במסע הרטוב שעשה המקק, כשמסביבו עדת נמלים חרוצות שניסתה בכל הכוח לנבור בשאריות הפירורים שהשאיר מהלחמניה עם הסלמי המעושן, ארוחת הערב הדלה שלו.
מדהים איך כל הלהקה הזאת היתה מלוכדת וכל אחד ידע מה תפקידו בכוח, חשב משועשע, ובעזרת גפרור הזיז את הפירור הצידה, כל החבורה הקטנה הלכה במסירות עיוורת אחרי הפירור, סימן שהיה עליו לאסוף את כל השאריות מארוחת הערב, ולהוריד את שקיות האשפה שנאספו במשך היומיים האחרונים ששהה בדירה הריקה.
צעדיו הדהדו בחלל החדר, חוץ מכיסא מרופד שהזכיר כיסא מנהלים עלוב, ומזרון עליו היו זרוקים שמיכות וסדין מקומט, שתפקד כמו מיטה, לא היה בדירה ריהוט נוסף. למעשה הדירה היתה ריקה ובלתי מאוכלסת.
זו היתה דירת המסתור ממנה עשה את התצפית על שמיל קאזה, עבריין מוכר שהתעסק בהלבנת כספים, וסמים. הכל יכול היה להמשיך ולהתנהל על מי מנוחות, אילולא התעסק שמיל קאזה עם לולה, הבחורה של שילוח - העבריין השני המוכר - שהתעסק בעיקר בהלוואות בשוק השחור, ובסמים.
היתה בינהם הרמוניה מיוחדת, הסכמה בשתיקה, משהו כמו, 'אתה בחלק שלך, אני בחלק שלי'. אווירה שקטה, אף אחד לא חצה את הקווים האדומים של השני. עד ששמיל ראה את לולה רוקדת במועדון. השמועה אמרה ששמיל הסתכל לה על הרגליים שמתחת למיני הקצרצר, ובהה בריכוז במחשוף הנדיב, שחוץ מזה שהראה שרשרת יהלומים נוצצת, גם הראה זוג שדיים עסיסיים.
אבל הרכילות לא עניינה את מקס, נשמע לו קצת הזויי לריב בגלל אישה, ועוד יותר הזויי לחסל בעבור אישה, אבל מה הוא יודע? שילוח הזמין ושילם את החיסול, והוא זה שקבע את הכללים. "אני רוצה שחיסולו של שמיל יהיה מהיר," אמר שילוח בקול מחוספס וצרוד של מעשן כרוני. "שיהיה שקט, ובלי בלאגן מיותר." העשן הכחלחל שהסתלסל מהסיגריה של שילוח חדר אל אפו, ומשם אל קנה הנשימה שלו, שילוח העביר לו מעטפה עם הפרטים, תמונה, ומפתח.
מקס בחן את התמונה בה אפשר היה לראות בבירור את פניו של שמיל. פנים של עבריין, חשב מקס, אבל האם יש פנים מיוחדות לעבריין? שאל את עצמו. "והמפתח...?" שאל את שילוח, "למה הוא מיועד?"
שילוח חייך בחצי חיוך שלא נגע בעיניו. "זה המפתח לדירה ממנה תעקוב אחרי ההתנהלות השוטפת שלו, ולמצוא את הרגע הנכון ביותר לחסל אותו." הסביר.
אאהה... יש גם דירה. חלפה הידיעה החשובה במוחו. הדירה הריקה שבה שהה ביומיים האחרונים - בדיוק כמו עכשיו - ממנה ערך את התצפית על דירתו של שמיל.
מול החלון סידר בסדר מופתי משקפת מתכווננת ומשוכללת, מחשב נייד קטן, ממנו תורגמו רישומי קול להברות ומילים, שהגיעו הישר ממכשיר האזנה שהתקין בדירתו של שמיל. בבוקר כשההוא יצא לריצת הבוקר שלו היו לו עשר דקות שלמות לפני שהעוזרת שלו באה לנקות את הדירה. זמן שיא, חשב מקס בסיפוק.
ליד המשקפת והמחשב, העמיד רובה צלפים מחובר למשתיק קול.
עכשיו חיכה להוראות. בינתיים למד את סדר היום של שמיל בסבלנות של צייד, מתי יצא לעבודה ובאיזו שעה חזר, מי ביקר אותו בענייני 'עסקים', ומי בענייני 'שעשועים'. לולה הגיעה אליו בערבים.
השיחות שלו הוקלטו, ומקס היה מקשיב להן בכל פעם שהטלפון שלו צלצל. רוב השיחות שלו היו משעממות, אמא שלו התקשרה לנג'ס לו על שהוא לא מבקר אותה.
והיתה החרמנית הזו שהיתה מתקשרת בחצות, ונאנחת בקול צרוד.. "נוגעת בעצמי, מותק. כן אתה גדול..!" קולות הגניחה שלו הגיעו אליו דרך אוזנייה משוכללת, כשביקש שתתאר לו איך נראים שדיה. מקס תהה איך הוא יכול להגיע לסיפוק מקולות של אישה שגונחת כמו מכונית ישנה ומקרטעת, או כמו צפרדע דביקה ממוצעת. אותו זה שעשע, עד שלפעמים שמע את עצמו צוחק בקול רם.
אחרי יומיים, היה די משעמם לצפות בשמיל קאזה. הכל חזר על עצמו, בשעה 16:00 היה חוזר מהעבודה, אוכל, מעשן, מתקלח, ועורך כמה שיחות טלפון. לולה היתה מגיעה בשעה 21:00, הם היו מעשנים, שותים, ומסניפים. בהתחלה עוד היה עוקב בעניין כשנכנסו למיטה בסערת חושים והתמסטלות. אחר- כך כל האקט היה הופך להיות משעמם עד מוות.
אבל הוא חיכה. חיכה להוראות משילוח, שיתן את האות ללחוץ על ההדק, ולחסל. לא שהבין למה היה עליו לחכות, כשבכל רגע נתון יכל פשוט לסיים את כל ההמתנה המייגעת הזו, ולמחוק כל זכר לשמיל. רק שבעניין הזה, היה עליו לזכור שאסור לו לשאול שאלות.
ולחכות, הוא אמר.
אז הוא חיכה.
לקראת חצות לאחר שלא נצפו תנועות מיוחדות, ולאחר שראה את לולה ושמיל זרוקים במיטה לאחר סקס לוהט- ומנה הגונה של הסנפה לבנה- החליט שזה הזמן לפרוש וללכת לישון, לא לפני שכיוון את המשקפת ולחץ על כפתור זעיר מעליה, והפעיל מצלמה זעירה שצילמה כל תנועה בדירתו של שמיל.
תוך כדי שהוא מכוון את המשקפת, זז מעט שמאלה והעדשה קלטה את הדירה שצמודה לזו של שמיל. היא היתה מוארת באור חזק, שקצת הכאיב לעיניו לאחר שהתרגל לאפלולית בה נאלץ לשבת בתצפית. ברגע הראשון ראה חדר שינה ריק, מיטה זוגית מסודרת בקפידה, מעליה כיסויי מטולא בצבעים של סגול, כחול וירוק, שידה גדולה, ומראה. ולפני שהתעמק בערבוב הצבעים המיוחד של המצעים במיטה, ראה אותה.
