מקס הצמיד את עיניו למשקפת ונשם לאט, האישה שנראתה בעדשה יצאה מהמקלחת ומגבת כרוכה מסביב לגופה הצנום, היא ניגבה במרץ את שערה הלח, והתהלכה בחדר באיטיות. דרך המשקפת הצליח לראות את אצבעותיה מעסות את העיניים העייפות, כל כך קרוב עד שקלט את הנמשים הזהובים שהיו זרועים על אפה.
באיטיות מכוונת הזיז ימינה את המשקפת, לולה ושמיל ישנו באותה תנוחה מזה מספר דקות.
בדריכות חדשה חידד את העדשה, וכיוון אותה אל החדר הצבעוני שלה, רואה אותה מסרקת את שערה בחולמנות מלאת מחשבות, נועצת מבט רואה - לא רואה- במראה מולה, נכנסת לכוונת כאילו היתה חלק ממנה. נקודה אדומה זעירה התבייתה הישר ברקה שלה. ג'ינג'ית אמיתית, עור מנומש, כתפיים קטנות, ופנים מושלמות. מקס חש גירויי מפתיע באיזור חלציו.
העדשה כמו נעה מרצונה ימינה, לא נצפו תנועות מיוחדות בגזרת שמיל ושות', ושוב, תזוזה קטנה של כמעט מילימטר החזירה אותו לחדרה של הג'ינג'ית, שנעלמה לרגע אל מאחורי התריס המוגף שבחלונה, וחזרה עם מכנס קצרצר וגופייה, אז התקרבה אל החלון - וסקרה במבטה את הרחוב החשוך.
דקה ארוכה בהה בתנועותיה הענוגות, עת שהזיזה את הכיסויי שבמיטה, התפיחה את הכריות, הדליקה נורה קטנה לצד המיטה, ועמעמה את האור שעד לפני שנייה עוד הציק לעיניו, האור הרך שהציף את החדר שיווה לה שבריריות כשטיילה בחדרה.
מקס חייך לעצמו, הושיט יד לצידנית, ושלף מתוכה פחית בירה פושרת. החזיר את עיניו אל המשקפת, ואל האישה היפיפייה שעכשיו נכנסה אל מתחת לשמיכה הדקה, ולגם מהנוזל הפושר והמריר משהו.
משהו בתנועות שלה הקרין לו אי שקט כל כך בולט, עד שהמשקפת לא הצליחה להעלים את הפרט הזה מעיניו כשדפדפה בעיתון בחוסר סבלנות. היא גם זזה הרבה על המיטה, כמו היתה טרודה, מה שגרם לו לתהות אם היא בכלל מפוקסת. אבל לפתע, קלט גבר שנכנס פנימה לחדרה, והתנדנד בחוסר יציבות .
הוא התקרב אל המיטה והתיישב לידה בכבדות, שלח יד גסה וליטף את לחייה. הג'ינג'ית נרתעה ממנו בחדות שגרמה למקס לקפוץ ברתיעה מהעינית במשקפת המשוכללת שלו. הם התווכחו, הוא ראה את תנועות ידיה העצבניות, ואת התנגדותה העזה כשנשכב עליה בכבדות וניסה למזמז אותה, נראה שידיו הכאיבו לה כשדחפה אותו ממנה.
לפני שהספיק לנחש, קם הגבר מהמיטה והגיף את התריסים בטריקה שלא היה צורך בשום מכשיר האזנה כדי לשמוע את העוצמה והחריקה שהם השמיעו. מוזר, אבל הוא הרגיש חוסר אונים על שלא ידע מה קרה שם מאחורי התריסים. אבל מה זה עניינו? תהה.
הטלפון משילוח העיר אותו מוקדם. אפוף קורי שינה העביר לו דיווח יבש על אירועי האתמול. 'כן, לולה היתה אצלו בלילה.' ענה בקול רדום לשאלותיו. 'וכן, הם הסניפו את החומר הלבן.'
שילוח הקשיב לדיווח היבש, באותה התלהבות שבה היה בוודאי מקשיב לדיווח מסעיר על הזדווגות של מקקים ומיני חרקים, מקס גילה מקק נוסף שהצטרף ללהקה הקטנה שבילתה בקופסת התירס הריקה.
הלום שינה התרומם מהמזרון, תוך כדי שהוא מנתק את הנייד שלו, וקם מייד אל המשקפת.
שמיל נראה עירני במיוחד, מסורק ומגולח למשעי, רכון מעל מזוודה עמוסה בשקיות קטנטנות מלאות בחומר לבן, לא היה ספק של מה. סקירה קצרה במשקפת הוכיחה שלולה בוודאי עזבה את הדירה מתישהו כשישן. הטלפון של שמיל צלצל, והוא ראה שהרים את המכשיר מהשולחן וענה. מקס מיהר אל האוזנייה שהשאיר על הריצפה ליד המזרון לפני שנרדם אמש. אבל עד שהגיע שוב אל המשקפת, שמיל כבר היה בדרך אל הדלת והחוצה.
