"נתמכת בי , הכתפייה הלבנה שלה נשמטה וחשפה כתף חלבית ושד חצוף ומבצבץ.
רציתי לגעת בה כ"כ אבל העדפתי לתת לזמן לעשות את שלו.
הגענו לחורשה שלי.
ליער או לאייך שלא קוראים לו.
הוא היה שלי.
"מה זה? לאן הבאת אותי? אתה לא מתכוון לאנוס אותי נכון?" היא שואלת ספק אם שיכורה ספק אם מפחדת.
ואיזו שאלה טיפשית ורדודה זו לשאול.
מי שואל דבר כזה ובאמת מצפה לתשובה כנה?
היא כן.
היא ציפתה.
"לא אני לא אונס אף אחת."
"אז מה זה המקום הזה. ריסיה היו כבדות לעיניה ואיימו לנטוש את המערכה ואני רק בירכתי את הטיפה שהמיסה את עצמה בתוך כוסית הדם.
היא קרסה בדיוק ברגע המושלם.
השכבתי אותה על האדמה היבשה והבטתי בגופה שנח לו בנינוחות כזו מושלמת.
השמלה הלבנה הייתה מתאימה יותר לטקס אחר שיכולנו לעשות שנינו ואני רק ליטפתי אותה והרגשתי אייך חום גופה עוזב אותה אט אט.
קו רגליה סקסי כ"כ ואני העברתי יד מלטפת לאורכן , הבטן שלה הייתה רכה וריח גופה היה כ"כ טהור שכל מה שרציתי זה להתנות איתה אהבים לעד , אך בהיותה ערנית ומודעת.
אך היה יותר נחמד שהיא שכבה שם חסרת כל , חסרת ישע, חסרת שליטה.
כבר לא מפקדת.
ואני כבר לא החייל.
אז התרוממתי מעליה עם רגשי אשמה שאוכלים אותי מדוע איני שוכב איתה כך בזמן שהיא מונחת על האדמה שוכחת מקיומה, הריי שיכולתי לעשות זאת, לנצל את המומנט.
אך לא עשיתי זאת לאף אחת לפני גם לא לנטע, מיכל, דבי , מיטל , מירי, הגר ולילך.
אז לא יכולתי לעשות זאת לענבל.
רציתי להשאיר את זרעי בתוכה רק בשביל האגו טריפ לנוכח משפט התוכחה "בחורות כמוני לא יוצאות עם בחורים כמוך".
אך נתתי לו מרגוע. לאגו טריפ.
עמדתי מעליה.
קול הפיצוח נשמע כמו נקישת ברזל והשפרצת הדם החם על הפרצוף הרגיש כמו כוויה נעימה.
אותה תחושה מוכרת גרמה לאיבריי להתרגש ולזוע במקומם ואני חייכתי שהיא עכשיו כמו שלא תיארה לעצמה בחיים, שלי לנצח.
ליטפתי את ראשה היפה נשקתי לשפתיה שעוד לא התקררו וחבטתי בגופה לתוך הבור החדש שהכנתי במיוחד בשבילה.
האישה ה-8.
היא תמיד צריכה להיות מיוחדת במינה.
מספר קבלי מוערך.
הפעם , הנקרופיל המניאק מקושט עם עניבה סגולה ופסים כסופים לאורכה.
מחייך אליי ואני לא יכול לפספס שהוא עשה ניקוי שיניים או הלבנה מה שזה לא יהיה זה גרם לו לחייך בלי הפסקה במשך שבוע מה שגרם לי להיות מאוד מוטרד ועם רצון עז לשבור לו איזה שן.
"תגיד לי משהו, שמעת מענבל ? היא כבר נעדרת שבוע , לא מתאים לה להיעדר בלי להודיע.".
"שכחת שאני החנון, שהיא לא במיוחד מתייחסת אליי? בחורות כמו ענבל לא יכולות להרשות לעצמן להתייחס לבחורים כמוני." עניתי לו. (עוד דף אחד אחרון לסיום הספר.)
"כן יש בזה משהו, אך אני לא מזלזל במראה של "בחורים כמוך" . דווקא מאלה הייתי חושש יותר."
הוא קורץ לי וממשיך הלאה ואני תוהה לעצמי אולי איזו טיפה מפוספסת מלפני שבוע השאירה עדות על אחת מהשערות הבהירות שלי או בכלל על אחד מאיבריי שיכולים להיות בולטים לאחד כמוהו.
הוא לא ידע שענבל לא תחזור.
ענבל שלי.
לנצח.
הבת זונה שכבה ליד עוד 7 בנות זונות שאהבתי אותן לא פחות ויכולתי להשיג אותן הכי פחות מכולם.
אבל עכשיו הן שלי לנצח, ומי אמר שאי אפשר להשיג כל בחורה שרוצים?
מי הוא השרץ שיאמר לי דבר כזה?
שמרתי עליהן כאילו היו בבת עיניי.
הלכתי לבקר אותן , דיברתי איתן , הן ידעו שאהבתי כל אחת מהן לא פחות מהשנייה ."
יכולתי להאמין שהנמלים עומדות אכן בשורה מסודרת אך הפעם עם הפנים מופנות אליי בהקשבה מלאה.
לא ברור אם מיראה , משוק טוטאלי או פשוט חושבות שסיפרתי כרגע סיפור ממש מרגיע לפני השינה.
הנמלים לא דיברו , הן לא הנהנו בראשם כמעידים על זה שאני יכול לישון בשקט כי לא הייתי צריך את אישורם , אכן ישנתי בסדר. פשוט רציתי לספר להם איזה סוג של חנון אני בדיוק כמו שיש כמה סוגים של נמלים.
החנונים הם באמת האנשים שאתה הכי צריך להישמר מפניהם.
הם המוח הקרמינלי החסר פשרות , הסוציופת והסכיזופרני מאחורי הסוואה מדופלמת של משקפיים המאיימות להישבר וטעם נוראי בבגדים.
הכול במוח אחד.
הסוואה אחת מושלמת.
יום למחרת חזרתי לאותו ספסל.
עם ספר חדש.
ואהבה חדשה.
והנה אני רואה אותה שוב, אותה בת זונה , זוממת להרוס עוד פירמידות קטנות שעל המדרכה.
רוצה להרוג את "קבוצת התמיכה " שלי.
נפנפתי לה לשלום , אולי אגש ישר לקפה.
כמחאה לנמלים.
חייכתי, והתחלתי בעמוד הראשון:
"הנמלים חיות במושבות, כל חבורה עם קן משלה. בכל חבורה יש בעלי תפקידים שונים: מלכה, זכרים, פועלות וחיילות, ומבנה גופן מותאם לתפקידן. כל תושבי הקן פועלים כצוות, שמטרתו להרחיב את המושבה. בכל קן מלכה אחת בלבד. שני זוגות כנפיה נושרים לאחר מעוף הכלולות, שבו נעשית ההפריה. היא בעלת שחלותוכיס שבו נאגרים תאי הזרע למשך שנים ספורות, וכך מתאפשרות הפריות חוזרות ללא נוכחות זכרים. לכל בעלי התפקידים ישנן מטלות קבועות.
המלכה, שהיא הגדולה מכולן, מופקדת על הטלת הביצים. הזכרים קטנים מהמלכות וגם להם שני זוגות כנפיים. לאחר ההפריה במעוף הכלולות הם מתים. הפועלות חסרות כנפיים וכלל אינן מסוגלות להתרבות, משום שכיס הזרע שלהן מנוון. כל תפקידן הוא לדאוג לאספקת מזון, להאכיל את המלכה, הזכרים והרימות, וכן להרחיב את הקן, לנקותו ולשמור עליו מפני אויבים שונים."
הזכויות שמורות להדר מיליס.
