חזרה ליצירות
סיפורים

הליצן

שיבולת ברזני | (12/12/2007 11:58) | 84 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
שמי מנחם, כבר שלושים שנה אני מופיע על הבמה מדי ערב
משעשע את הקהל המתמוגג בקטעי הומור וסאטירה, מציץ
בהם מאחורי הקלעים, מאות אנשים צוהלים, ממתינים לליצן
המצחיק עד דמעות, ומקנא בהם.
הם יכולים לצחוק כאוות נפשם.
אין להם שמץ של מושג שדקה  לפני שהמסך עולה ואני נכנס לבמה
בתרועות גיל, אני מוחה את הדמעות הזולגות על לחיי המאופרות בכבדות.
אני חי רק שעתיים ביממה.אני כאן, מנסה להוכיח לקהל,
ובעיקר לעצמי, שהחיים לפעמים אינם ראי הנפש.
שעתיים של אשליות הנקטעות באחת ברגע שהמסך יורד.
אני שוב מביט  דרך חור ההצצה בקהל המחוייך והמרוצה.
זוגות שלובי ידיים קמים ויוצאים אל מעונם החם, שם ממתינים
להם בני משפחה אוהבים.
תשואות הקהל עדיין מהדהדות באוזניי כהד רחוק ההולך
ומתפוגג עד לדממה מוחלטת.
שוב הדמעות המטידות שוטפות את פניי, יוצרות שבילים דקים
על שכבות האיפורו וסודקות אותו כקמטים עמוקים של צער
הנחרתים וחודרים אל חדרי לבי.
אני מקרצף את פניי במים רבים, צבעי ההסוואה נשטפים אל
הכיור הלבן, מכתימים אותו בטיפות צבע צבעוניות.
הכיור נצבע ופניי מלבינות.
אני מביט בראי, גלוי, חשוף, ללא כחל וסרק, המציאות העגומה
טופחת על פניי-הליצן איננו-אני מנחם, מוקף בעולם מנוכר ואפרורי.
השמש שלי זורחת בערב, בתיאטרון, מאירה ומחממת כל
זמן ההופעה, שוקעת בסיומה.
יצאתי אל הרחוב החשוך, הקר והריק, אין איש.הם ישנים
חבוקים במיטותיהם נמים את הלילה בשלווה.
אני הולך לאט,אין סיבה למהר אל חדרי העלוב, הקר והריק
כחיי...
מחר בערב שוב תזרח השמש...
 
© שיבולת ברזני
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות