ילדת מעברה

כילדת מעברה הייתי אמרוה לקלט את מילות השכנה שנאמרו בפרסית.

הן נשמעו לי כמילות אהבה, רכות מסולסלות

ונימוחות על הנשמה כמו העוגיות  שטרחה השכנה ההונגריה לשלוח.

לימים כשבקשתי את מתכון העוגיות הבנתי כי מקורן

במה שנרשם בבית אמר הרחק מעבר לגבול,

 שם בכלל דברו רומנית.

והמילים  יפות של השכנה שעטפה את ראשה במטפחת צבעונית

היו קללות מרוקאיות עסיסיות

שביקשו להבעיר את  בעלה,

זה ששלח את חיוכו צחור השינים אל הווייתי

ולא חסך להזכיר  שילדה עם תלתלי זהב יכולה להביא אושר.

עכשיו שאני מורטת  בזיכרוני את פלומת התרנגול הלבנה והרכה

אני מנסה להיות מעבדה לתיקון חלפים משומשים.

ובשלט התלוי על  מבואת רגשותי כתוב:

"בית עבוט"