הבלוג של גלקסיונר

חזרתי. אין כמו האמבטיה לרענן רוחו ומחשבותיו של האדם. אני נקי, מריח טוב (אטואטה רחוקה, אני יכול לפנק את עצמי בכמה טיפות של אפטרשייפ משובח!), שבע,  וזמני בידי לספר לכם את "סוד הגן הנעלם".

זוכרים את החממה הגדולה והמסתורית (כזאת שהסתירו אותה מאורחי הבית)?

ביקרתי בה שוב! הצלחתי למצוא את המסדרון בו רדפתי אחר דמותה של אטואטה בלילה בו הפכו לי את החדר ואני, למזלי, לא הייתי במקום. התהלכתי כך במסדרון, מחפש דלת, סדק, תמונה שניתן להזיז, כמו בסרטי מתח מהמאה העשרים על מעברים סודיים , קירות מסתובבים, עולמות מקבילים, מסעות בזמן, ומה לא.

כבר התחלתי לחשוב שהמעברים הסודיים זה עוד אחת מבדיות המאה שלפני עידן הקרח, לך תדע מה מתוך קטעי הסרטים שהשתמרו היה באמת ומה בא מדמיון היוצרים. כשהייתי ילד האמנתי, למשל, שאני יכול להיות קוסם כמו הארי פוטר אם רק ישלחו אותי לבית הספר המתאים. לסבתי שמרה כבבת עינה על כמה קטעים (כל אחד של עשר דקות לערך) ומדי פעם הושיבה אותי לידה לצפות בהם שוב. אוה, הייתה נאנחת, לו הארי חי, היה מציל את העולם. היה לה אז מבט כה עצוב, מהורהר, אז החלטתי שאהיה כמו הארי הגיבור, אני אציל את העולם. רק שישלחו אותי לבית הספר לקוסמים. פעם ביקשתי מסבתא שתדבר על זה עם אימא, אך היא רק ליטפה את ראשי וחיבקה אותי חזק יותר. ניסיתי לדבר עם אימא בעצמי, אבל היא רק כעסה ואמרה, שלא מעניין אותה לאילו בתי ספר הולכים החברים שלי, אבא כבר רשם אותי מזמן לבית הספר לחקר החלל. ראיתי שהיא לא מקשיבה לי, אלא חושבת על אבא. כן, אבא, חוקר החלל הנודע שלא זכיתי להכירו. אבל על כך בפעם אחרת.

בקיצור, על הארי פוטר הסבירו כשהייתי בן אחד עשרה, בערך, ומאוד התאכזבתי, כמובן. לעומתו הכניסה הסודית לחממה הייתה אמיתית לגמרי! חלק מהקיר זז לפתע פנימה והצידה חושף שביל חצץ צר בינות לעצי הפיקוס. מרחוק ראיתי את הסחלבים. אני מכיר את שמות הצמחים הללו בזכות סבתי שאהבה וטיפחה צמחי בית כמו פיקוס ננסי וסחלב והרבתה לספר לי עליהם. בהזדמנות הראשונה אצרף תמונות מהגן. הוא מרהיב וגדול! בהתחלה חשבתי שמדובר בהולוגרמה, ורק הצמחים שאני ממש נוגע בהם אמיתיים. אבל לא! כל הגן הענק היה מלא בצמחים אמיתיים.  לא מפלסטיק, לא מסיליקון, צמחים אמיתיים, חיים ונושמים, שעושים פוטוסינתזה ומשחררים חמצן לאוויר החממה. והריחות העדינים בחממה הם אמיתיים ולא תרכובות מלאכותיות המופצות להשרות ריח אורנים, למשל, בריכוז מעורר גועל.