על הלמידה וההאזנה לרחשי היקום

הקשבתי להופעת האיחוד של פינק פלויד.

במהלך הביצוע של Money, התחלתי לחקות את צלילי השיר דרך תנועות ידיים המבטאות את הדרמטיות ואת המהלך הפנימי של אותם צלילים, ובעוד שעשיתי זאת והתבוננתי בעצמי, גיליתי שהתנועות הללו מזכירות לי תנועות של נואם כלשהו, אשר נאבק בקהל הדומם בכדי להוכיח טענה כלשהי.

ואז הבנתי שצלילי המוסיקה הם למעשה מילים.

בעת הנגינה, הנגן עורך בינו ובין עצמו איזשהו משגל בתחום הרטוריקה, שמתרחש ללא מילים.

למעשה, המשגל הזה נערך כבר ברמת המחשבות המופשטות ביותר שלו;

במקום לתרגמן לשפה המילולית, הוא מתרגם אותן בצורה מוסיקלית.

- מוסיקאי טוב אפילו לא מתרגם, השפה הזו היא גם השפה שבה הוא חושב.

בעודי מקבל את התובנה הזאת מעצמי אני מבין שאני לא הראשון שעלה עליה.

אבל יחד איתה אני מקבל תובנה נוספת: הבנתי אותה בעצמי ומעצמי.

ובכך למדתי משהו חדש, אולי אפילו כמה דברים חדשים...