ואתה עלעלת בדפיו

קראת כל מילה שורה ומשפט

וניסית להיזכר

עלעלת בדמעותיי

הייתי פרושה לפנייך בכל איבריי

בנקודות הרגישות והכואבות

ואתה גילית הסודות

כל מחשבה, כל  רגש

כל התלבטות, כל בכי חרש.

והחזרת לי הספר

הבלוי, המשומש

ואמרת: "זה היה"

ואני הבטתי בך כלא מאמינה

הכיצד יכולת לשכוח

ולא להבין ולא להרגיש

הרי אתה היית

אתה כל מילה, שורה ומשפט

כל דמעה

כל האהבה

אתה הינך הספר

הבלוי, המשומש

אתה הקרעים של חיי.

ואולי הגיע הזמן להחליף ספר.