פנטזיה בפפיון ורוד.
היא הניפה כוס יין מלאה למחצה לעבר מקור האור הבוהק והמסתורי, ובחנה בתדהמה את החשפן השרירי שקפץ מתוך אריזת מתנה ענקית עטופה בסרט וורוד זוהר.
נשימתה נעתקה בהפתעה, וטיפה קטנה של יין ניתזה על גב כף ידה. הדירה נותרה חשוכה, ורק אי גדול של אלומת אור - מפנס שרק עכשיו הבחינה בו תלוי על התקרה - האיר את החדר הענק בקרני אור מבהיקים, אליו גררו שתי שפנפנות את המתנה המקורית כל כך.
"מתנה" בדמות חשפן שרירי ושזוף, כשגופו עוטה תחתון קטנטן שהסתיר וגילה הרבה יותר ממה שבעצם נועד לתפקידו, ופפיון ורוד נוצץ. דפנה כמעט נחנקה.
"יום הולת שמח!" צעקו כולן באושר, וצליל עמוק של פקק שעם התנפץ כשבקבוק של שמפניה נפתח. ולא משנה שהיא לגמה מהיין היבש, מימי דחפה לידה השנייה גם כוסית גדולה של שמפניה מתנפצת. "מזל טוב, יקירתי!" איחלה בצחקוק שמח, "זה בשבילך... תהני!" ועוד לפני שהבינה מה קורה, תוהה מה לשתות קודם, את היין או השמפניה, הושיבו אותה על כיסא במרכז האור, ועיניה מצמצו. מוזיקה קצבית החלה מתנגנת, ובלונים הופרחו בחלל החדר, סלילי נייר צבעוניים נזרקו עליה מכל עבר, ופתיתי נייר צבעוניים גלשו על ראשה מהיכנשהו. היא צחקה בהתרגשות, ועוד יותר במבוכה ובלבול כשהחשפן החל רוקד סביבה, וחברותיה מפנות לו את הרחבה, מקיפות אותם במעגל קולני של מחיאות כפיים שהותאמו לקצב המוזיקה.
הגבר היחיד בין חבורת בנות שיכורות למחצה, רקד סביבה, חטא שרירי בנוי ריבועים ריבועים של בטן מוצקה, חזה חלק, וראש עטור שיער קצוץ בתספורת 'מארינס', חוש קצב, ושליטה מעולה בכל תנועה, ועל הזרוע קעקוע של נשר, כולל שני עגילים. אחד על האוזן השמאלית, והשני על הפיטמה. הוא רקד מולה בחושניות - נוגע לא נוגע- ודפנה החלה מסמיקה עד שורשי שערה.
"מ י מ י ..!!" היא צעקה במבוכה לעבר ערימת הבנות, ושלחה יד מהוססת אל חזהו הקשה.
"היום יום ההולדת שלך." צעקה מימי, מנסה לגבור על המוזיקה הרעשנית. "את פשוט עושה מה שבא לך, מאמי. רק תיהני," אמרה.
עיניו הירוקות חדרו לעיניה, והוא פלירטט במבטו עם שפתיה.
יום הולדת ארבעים.
דפנה מצאה עצמה נרגשת, מתלהבת מפלירטוט כמו נערה בת עשרה, שוכחת לחלוטין את שיגרת היום יום של לקום בבוקר ולהעיר את הילדים, כריכים לבית הספר, לסדר את הילקוט, להכין להם שתייה חמה, ותוך כדי להתלבש, להתאפר, לבדוק שהילד לא שכח להכניס את הספר לתיק, לדאוג למלא את בקבוק המים, ובמשך היום לחשוב איך להגיע מוקדם הבייתה, כדי להוציא את הילד מבית הספר, ומה להכין לארוחת הערב.
עכשיו זה היה רק היא ולורנזו, החשפן הפרטי שאירגנו לה חברותיה, ושתי כוסות של יין ושמפניה מיותמות שרק ערבלו את הנוזל שבתוכן בסכנה, בכל פעם שהוא נצמד לגבה הלוהט, והיא זזה בהתפתלות קדימה.
חבורת הבנות שרה בזיופים קולניים את שמו במקצב דרום אמריקאי לוהט, לוגמות מהשמפניה הצוננת, וצוחקות בפראות למראה עיניה הנדהמות של דפנה, בכל פעם שהתמרח עליה בחושניות.
"ל-ו-ר-נ-ז-ו..." צעקו כמו ילדות היסטריות שצועקות כשהן רואות את אליל נעוריהן רוקד על הבמה.
מימי לקחה ממנה את הכוסות, וזה היה הרגע שבו לורנזו אסף אותה לזרועותיו, הצמיד אותה אליו ורקד לקול צלילי הסלסה הצמודה, היא הריחה את הזיעה הגברית שהתערבבה בבושם החושני, הרגישה את הקוביות של חזהו קרוב קרוב, וגירשה כל מחשבה מיותרת על כרס ותחילת קרחת. היום זה יום הולדתה, והיא הולכת להנות עד הסוף.
"תרפי, את כל כך מתוחה." אמר לה לורנזו באוזן, לקח יד אחת שלה, והניח אותה על ירכו. קול צווחות ילדותיות נשמע מכיוון הבנות, והיא צחקה במבוכה. בטוחה שהסומק בוער בפניה.
לורנזו חייך אליה, פנטזיה מתוקה בפפיון ורוד שהתנפצה כשהמוזיקה נרגעה, וברקע התנגנה מלודיה רגועה. לורנזו נעלם כשהביאו את העוגה, עם שני נרות צבעוניים, וזיקוק באמצע.
כשחזרה הביתה, בעלה ישב מול הטלויזיה וצפה במשחק כדורגל אנגלי. על השולחן בסלון היו פזורים קליפות של גרעינים, ושתי פחיות של בירה ריקות. הוא ליטף את הכרס שלו בעייפות, "היי, מותק." קידם את בואה, "איך היתה המסיבה עם הבנות?" שאל, ומבטו דבוק במסך הטלויזיה, דרוך כולו לראות את הגול הבא של טוטנהם.
דפנה חייכה חיוך קטן, "אהה, משהו שקט ואינטימי," ענתה בדרכה לחדר השינה. "מצאנו איזו מיסטיקנית שבאה להרצות לנו על רוחניות, אחר כך הכנו ארוחת ערב של חסה ופסטה..."
