פיטר פן

על המיטה יושבת בכותנת לילה פרחונית
ואותך אני נושמת,קסם של אוירה קצת דימיונית
נזכרת באותו הלילה בו דפקת על חלוני
כיצד לימדת כזו שחוששת,לבטוח,בלא שיגרתי.

לחשת לי לבחור במחשבות שנושאות תוכן חיובי
חטפת מעיסוק בשאלות, סחפת במבט אצילי
בעדינות שהטריפה ובמגע שחישמל מעל לעננים גבוהים
ליטפת ברוך ממסטל,לימדת אותי לנצח פחדים.

עפנו מעל לעיר הקטנה, מעל לים הממכר
מחובקים,אני ואתה עם בקבוק של מוסקט משכר
שאלתי אותך האם אני חולמת? ענית שהכל אפשרי
ושכעת מוטב שנשוב אל החדר המואר שלי.

מעולם לא ביקשתי מאיש להשאר.אני רגילה שעוזבים
הסברת שאתה חייב להמשיך לגלות טעמם של יינות חדשים
נפרדתי מימך באותו הלילה,מחבקת ילד שמחפש ריגושים
נשארתי עם הרגש שאתה הענקת,בכותנת מלאה בפרחים