חכמת הפלאפל

חכמת  הפיתה פלאפל זו סוגיה עקרונית אשר עומדת ברומה של קיבה ישראלית לפני שהקונה הישראלי עומד לבצע רכישת מנה, או מנה אחת אפיים.זו סוגיה שתלויה גם בו אך בעיקר במוכר ובמדיניות האקדמיה לפלאפל, מוסד בלתי רשמי שחוקיו משתנים מחנות אחת לשנייה.
הפלאפל הוא מאכל עממי, מהיר ומסבר טעם שאין דומה לו, שעומד בשורה אחת עם מאכלי פיתה אחרים כגון סביח, חומוס ודברים טובים אחרים. הוא דחק כמו גדול את הפיצה וההמבורגר שהגיעו אלינו מארצות אחרות.

אתה הולך לקנות פלאפל, אתה עומד בתור או שהמוכר עומד בתור אליך, אתה מתלבט בין שתי חנויות לממכר פלאפל שעומדות אחת ליד השנייה "תפארת הפלאפל" ו"מלך הפלאפל" והמוכר האסרטיבי של אחת מהן מנצל את חוסר העירנות של המוכר האחר ואז  מחליט בשבילך ולפני שאתה אומר "מוישה זיכמך" הוא ממלא לך מנה
ויש את סוגיית המוכר החירש והמוכר הקשוב, החירש ימלא את הפיתה לפי טעמו ולא ישמע את בקשותיך מעבר לויטרינה של בר הסלטים.
ומה עם טיב הפיתה? יש פיתות גמישות שאפשר למלא בהן מים והן יחזיקו מעמד כמו מימיה מרוב גמישותן ויש את הפיתות החלשות שמתפרקותאחרי העמסה אחת ואתה צריך את הנייר העוטף על מנת להגן על הגוף מדליפה של טחינה או חומוס סוררים שמצאו את הדרך אל החולצה.
ישנה סוגיית היבש או הרטוב – האם הפיתה תהיה עמוסה בדברים מחניקים ויבשים כגון כדורי פלאפל וצ'יפס עם מעט מאוד טחינה –דבר שייבש אותך אחרי כמה נגיסות ואז תצטרך לבחור שתי ברירות – או לקנות בקבוק שתיה או לתת לגרון לעכל את השאריות במורד.
הדבר שוב תלוי במוכר שלנו, האם ימלא באטרף של ג'ננה איזה תשעים אחוזים של הפיתה בדברים יבשים כמו צ'יפס ופלאפל עם מעט חומוס ואיזה פרומיל של סלט חיוור  ויתן לנו חריץ דק להכניס קצת טחינה? (בצלוחיות לשירות עצמי) או שמא יהיה נדיב וישלב שילוב מנצח של דברים יבשים ורטובים כאחד כמו למשל חומוס, סלאט, פלאפלים ומעט צ'יפס עם חמוצים.
אחר כך (כמובן כמובן )ישנה הסוגיה שתקבע את גודל המנה ותכולתה, האם תהיה זו מנה יפה ועמוסה במיטב שלל הסלטים והפלאפל או שמא מנה של פיתה שטוחה שתיגמר חיש מהר ותעשה אותך רעב ואז תקנה מהמוכר הזה (או ממישהו אחר) דברים נוספים על מנת לשבור את הרעבון המתחדש.
וכאן זו סוגיית הסכין החותכת את הפיתה, ישנם כאלה העובדים בשיטת האמצע, לא רוצה לציין את שם המקום.., הם חורצים את הפיתה בדופן, באמצע כמעט, כך שהתכולה של הפיתה מתקצרת בחצי וזה ממש מדאיב, לפחות שיקצרו לו את המחיר בחצי... אבל כנראה שהם אמונים על הפסוק "פראיירים לא מתים, אלא מתחלפים".רוב הפלאפליסטים חורצים ממש קרוב לשולי הפיתה ועל כך שמחתי, הפיתה תהיה מלאה וגדושה ללא מגבלת מקום, וגם ישאר חלל על מנת למלא בו קצת עמבה, קצת חמוצים וקצת טחינה.
ישנם הצדיקים ביותר שממלאים בשיטת הכיווץ, הם חורצים את הפיתה קרוב לשוליים בסטנדרט הנקבע על ידי האקדמיה לפלאפל, אך הם מגדילים עשות בכך כשהפיתה מלאה במעט ותופחת הם מועכים קמעא את הדופן ומכווצים אותה (אל דאגה, הפיתה גמישה) ואז נוצר חלל נוסף ומפתיע אשר מאפשר (תודה לאל) להכניס תכולה נוספת ולסבר את בטנו של הקונה המרוצה.
ולא דיברנו על שירות עצמי שזה בכלל תלוי כמעט אך ורק בקונה וביכולתו למלא את הפיתה במיטב שעומד לפניו (חפשי על הבר) ועל תולדות הפלאפל ומקביליו בארצות הסביבה.