אחות בוגרת

את היית לי לאחות בוגרת,

שעימה רבתי על מחילה מיותרת,

לך היד המושטת הייתה משוטתת,

ואותה החזקתי בחוזקה מכוח אמונתי המלבלבת.

היית פרח,

וכמו כולם קמלת,

שרדת יותר מאחרת,

בשבילי הזמן היה מוקצב,

אלייך אתגעגע,

התשמעי את ניצנוצי האח.

את דאגת לי משנות ילדותי,

כשהייתי תינוק רך עורף,

בי החזקת כאימי בעדינות,

ושמרת בחומך מהרוח.

לא אשכח את הטוב שעשית,

את האמת שבה צידדת,

אהבתך אותי שבתה

ואני זקוקה לרחמיך.

לא אשכח את המילים שניגנת בי,

את מזמורי הליל ששרת,

עודי זוכרת פנייך באישון שלישי מאוחר.

לא אשכח מבטך הגוער,

כשעשיתי מעשה מבייש,

לא אשכח את אהבתך- כלפיי.

אני זוכרת מעשים רעים,

ואת הכנסת בי את האושר,

בדמעות קטנות של אור-

עודן קוראות לי.

אני זוכרת ידייך הרועדות,

שהרעידו בי מבט של יושר.

אני זוכרת את טוב ליבך אליי,

את ששמרת מכולי אלייך.

מעולם לא התרחקת,

ולא הלכת אל עבר,

מקום נשגב אחר שכבר ומפנה לך דרך.

מעולם לא רצית לעזוב-

הבטחת שתישארי קרוב,

לא ידעתי שזה ייגמר,

חשבתי שהבטחה היא לנצח.

חייך קמלו עם שנים,

כבר נפלו עלי הכותרת,

עוד המזמורים אליי מנגנים,