מפונקת (סיפור בהזמנה אישית של ריין)/ רונן
היא הביטה בגופה שמאחוריה, ואז שוב בנערה שעמדה מולה, ואמרה:
"חרא, עוד אחת מתה לי. אבא. אבא אני לא מצליחה."
אביה קם מכס התבל וניגש אליה. היא היתה ביתו האהובה והמפונקת. בזמנו חשב שזה רעיון טוב לתת לה לשחק בערכת ההחיאה. באיזה שהוא נצח היא תאלץ לרשת אותו. כל העסק הזה של הבריאה היה מאוד מתיש. מזמן החליט לוותר על התערבות ישירה. הפטנט היה לתת להם יכולת בחירה ואוסף תכונות בסיסיות אשר שילוב בניהן נותן אין סוף אפשרויות. אין סוף. כמה שזה מכביד האין סוף הזה. לפעמים מתחשק לו לחסל את הכל. אבל אחר כך להתחיל מחדש. ממש לא בא לו. איך הם החליטו שזה לקח רק שישה ימים לפני שהיום בכלל הומצא. על הפרויקט הזה הוא קרע את התחת אם היה לו דבר כזה. הוא צריך להפסיק לתצפת עליהם. יש כל כך הרבה מה להסתכל עליו ביקום שלו. מה קורה לו עם האובססיה הזאת של כדור הארץ. זה הכל עניין של רייטינג, חשב לעצמו.
"חמודה, תראי לי מה עשית."
"אספתי את החומר. ככה."
"יפה מאוד."
"אחר כך חשבתי על צורה ותכונות."
"מצויין."
"ובסוף נפחתי בה חיים. למה זה קורה לי כל הזמן. הן חיות לכמה שניות ומתות. והנערה לדוגמא שאתה עשית. היא בכלל לא מתה. אף פעם היא לא מתה. הוי אבא. אני ממש גרועה בזה."
"תראי. זאת רק שאלה של מיומנות."
"לא יודעת. לא מצליח לי."
"תתרכזי."
"אני מתרכזת. הנה ככה אתה רואה שאני מתרכזת. אבל זה לא הולך. תודה שרצית בן."
"חמודה שלי. אני אוהב אותך כמו שאת. תתרכזי בבקשה."
"אני מתרכזת. מתרכזת. אבל זה לא יוצא. די! די! כבר. אולי תתן לי לשחק בערכת הבריאה."
"עד שלא תשלטי בערכת ההחיאה לא אתן לך את ערכת הבריאה."
"אתה פשוט רע. אתה בכוונה עושה לי את זה קשה. מה איכפת לך? רק קצת. עם ערכת הבריאה אני אהיה הרבה יותר טובה אתה תראה."
"החלטתי שקודם תשתלטי על ערכת ההחיאה. ערכת הבריאה הרבה יותר מסובכת."
"אתה אבא פויה. אני לא אוהבת אותך יותר. רק קצת. מבטיחה ואחר כך אני אלמד להתרכז."
"לא."
"למה לא? למה לא? תפסיק להיות רשע כזה. נוווו אבא."
"לא!"
"טוב בסדר לא צריך להתרגז. אפשר לחשוב מה כבר ביקשתי. אם הייתי בן אז כבר מזמן היית נותן לי."
"לא נכון."
"כן נכון וכן נכון. אתה לא אוהב אותי. אתה נהנה לראות איך אני סובלת. נכון שאתה נהנה?"
"לא."
"טוב נו, מה אני צריכה לעשות?"
"להתרכז."
"זה נורא מרגיז אותי כל ההתרכזות הזאת. אין דרך אחרת?"
"יש."
"אז למה אתה נותן לי לסבול ככה. איזה רע אתה. נווווו, אתה מתכוון לספר לי או לא?"
"הדרך השניה היא כתיבה."
"כתיבה? מה זה כתיבה."
הוא נגע בה וההבנה חלחלה לתוכה בהבזק.
"איך זה קשור?"
"כשאת ממציאה דמות ואת רוצה שהיא תשרוד. את חייבת לצייד אותה בהרבה מעבר למה שאת כותבת עליה. הטכניקה הכי טובה היא קודם לכתוב סיפור שלם. ביוגרפיה שלמה על הדמות ורק אחר כך לשלב אותה בסיפור שלך. אם כתבת ביוגרפיה טובה הדמות תחזיק מעמד בסיפור. הדמות תיהיה מורכבת ובעלת הרבה רבדים."
"טוב אני חושבת שהבנתי. נו, מה אתה מסתכל עלי? די. אני לא יכולה כשאתה מסתכל עלי. לך תפוצץ כמה שמשות כשהיא תיהיה מוכנה אני אקרא לך."
"אבוש, אבאל'ה. אתה בא לראות?"
"יפה מאוד."
"עשיתי דמות שמאוד אוהבת את הכתיבה."
"אני רואה שהכתיבה מצאה חן בעינייך?"
"כן. אבל תשמע. הדמות הזאת תאפשר להרבה דמויות אחרות גם לכתוב."
"רעיון יפה. איך היא תעשה את זה?"
"היא הקימה אתר באינטרנט שקוראים לו דרך המילים."
"מה זה אינטרנט?"
"באמת איתך. אבא. אתה מה זה לא מעודכן. אין לי סבלנות להסביר לך. אבל תשמע מה הכי יפה."
"מה."
"שם, באתר יהיו הרבה דמויות אחרות."
"איפה באינטרנט?"
"כן. לא. לא חשוב. אל תעשה לי הבעה כזו אני כבר לא מתרשמת מזה. הקיצור. אחת הדמויות האלה שם. נורא בקטע המורבידי. כאילו מוות ואלימות כזה."
"אז?"
"אז אני משחקת לו קטע כזה. הוא רוצה שכולם יכתבו כמוהו. על מוות וכאבים. אז אני הופכת את הדברים שלו למשהו אחר. מצחיק וכיפי.
פשוט הייתי חייבת :)"
© כל הזכויות שמורות לרונן
