כשהוא חזר הביתה היא הסתתרה בחדר מתעטפת באפלה. היא ידעה היטב שכשהוא חוזר בשעה כה מאוחרת הוא בוודאי שיכור, וכשהוא שיכור היא בסכנה.
צעדיו הכבדים נשמעו מאזור המטבח, דלת המקרר נפתחה במשיכה מהירה וקול זכוכיות מתנגשת בקע ממנה.
"בירות", היא חשבה לעצמה בפאניקה, "בדיוק מה שהוא צריך עוד אלכוהול בדם"
הוא התיישב אל מול הטלוויזיה, מניח את רגליו על השולחן בנינוחות, גופו נראה שמוט ועייף, אך כל זאת לא מנע ממנו ללגום עוד ועוד משישית הבירות שנחה בחיקו.
הרגע שממנו חששה מכול לא איחר להגיע, הוא קרא לעברה בקולו הרגוע והשליו, הקול הזה הטעה אנשים רבים במתיקותו, אך לא אותה, היא לא הייתה כמו כולם, היא ידעה שזה הקול המשתק והמפחיד ביותר מכול הקולות שברא הטבע.
היא לא רצתה לצאת החוצה, אבל ידעה כי אין לה כל ברירה, להמרות את פיו יהיה נורא יותר מכל מעשה אחר, ולכן כשיצאה היא ענדה חיוך מזויף על פנייה, אך ענייה לא יכלו לשקר, הן היו מודאגות ומפוחדות.
היא התיישבה לידו, כפי שסימן לה כשהבחין בה. הוא כרך את ידו סביבו וליטף את שערות ראשה בעדינות. הוא היה עושה זאת תמיד, מין משחק מעוות שמוחו ייצר, ביד אחת היה מלטף אותה בעדינות וברכות קטיפתית ובידה השנייה היה חובט בה ללא סיבה הגיונית.
הוא התבונן בה ממושכות, עינו נראו מזוגגות ופניו נפולות, לפתע הוא נראה כה פגיע, כמו גור כלבלבים לא מסוכן, היא כמעט וריחמה עליו, על מצבו, על בדידותו ועל חייו. היא נחה בחיקו הפעם ביתר נינוחות אך האשליה הרגעית שאליה נכנסה התפוצצה מיד בקול חבטה איום, היא הוטחה לרצפה בעוצמה, גופו שרוע וחסר אונים. "איפה נעלי הבית שלי?" הוא צעק לפתע בזעם, והוסיף עוד בעיטה לעברה צלעותיה.
היא לא בכתה, אחרי ניסיון של חודשים היא כבר חיסנה את עצמה כבר מכול תגובותיו הקיצוניות, גם מהמפתיעות ביותר. היא פשוט שכבה על השטיח האדום, גופה רפוי, מוחה כבוי ונשמתה עייפה. היא ניסתה להרים את עצמה בכל כוחה אך כשלה פעם אחר פעם, היא לא הפסיקה לנסות מאחר שידעה כי הוא ימשיך להכות אותה שוב ושוב עד אשר תקום על רגליה. בדיוק כשהצליחה להרים את גופה המוכה מן השטיח המוכר לה כל כך נחתה עלייה מכה נוראית, קול נפץ איום חדר לאוזניה, או שמה הקול האיום הגיע מראשה, היא לא ידעה. עיניה החלו להסגר באיטיות ומחשבותיה החלו להיעלם, היא ידעה שההצגה נגמרה והוילונות נסגרים, זהו סופה העגום. לפני שנפלה לחשכה תמידית היא ראתה אותו מניף לעברה את מקל הבייסבול שלו פעם נוספת, ואז עיניה כבו לתמיד.
"קומי, הוא שאג לעברה בטירוף, "קומי ותביאי את נעלי הבית שלי מיד, כלבה מטומטמת שכמותך".
היא הייתה שרועה על השטיח האדום מתבוססת בדמה, אך זה לא הפריע לו להכות אותה שוב ושוב, עד אשר לא הצליח לאחוז עוד במקל הבייסבול שלו.
בבית המשפט פרקליטו טען שזהו מקרה מובהק של אי שפיות זמנית, הרי הנאשם הוא לא אחר מאשר בכיר במשטרה ששירת את הקהילה במשך כל שנות חייו הבוגרים, יותר מכך ייתכן כי הזוועות הנוראיות שראה במשך שירותו טרפו את דעתו וגרמו לו לאבד את עשתונותיו לשנייה אחת נוראית.
"זו היא המשמעות האמיתית של אי שפיות זמנית, כבוד השופטת".
כבוד השופטת השתכנעה מטיעוניו של הפרקליט המנוסה, והחליטה להתחשב בעברו הנקי ותרמתו הרבה של הנאשם ולזכות אותו מאישום, הוא נידון לעבודות שירות ולהסתכלות פסיכולוגית עקב מצבו העדין, עקב אי שפיותו הזמנית.
למחרת הוא קנה כלבה חדשה.
הוא ליטף את ראשה ברכות בידו המלטפת והיא חיככה את ראשה בחיקו בהתלהבות ובתמימות, איננה מבחינה בידו השנייה, ידו המכה.
