נחל מבעבע

"ההלך בבואך אל הנגב

 אל תשכח אותנו."

 ואני לא שכחתי.

ראיתי מרבדים אודמים

נפרשו  מיד מרדכי,

 אלי  אדמות נחביר,

 שלחו זרועות ורע למרחבי רעים,

 ואלפי עיניים רעבות

 באו לחזות בהוד האדמוני,

 ולשוב לביתם לשלוותם.מזדהים אלמונים.

 ואני לא שכחתי,-

לא את הרוגי כיס פלוג'ה

 ולא את עמידתם של בני  נגבה.

 והיום כשעיני ילד מביטות באימה

 מחצר " ניצני אשכול"

 וניצני כלניות כבר אינן מרנינות ליבו,

 וכשאושר הוא שם של ילד לא מאושר

שילדותו ניטלה עם רגליו ,

ועימאד גם הוא לא ישוב לשחק בשכונה העזתית

 המדממת חייו,

 גם אני לא שכחתי-

את נחלי הדם, האימה והטרוף

 המבעבעים ושוטפים מזה עשרות שנים

מדממים בבתרונות בארי ובנחלים

 ואין עוצר,

 ואין מושיע את האדמה הבוכיה

 ולכלניות כבר צבע אדום אחר...