ביצה בקן

כעת,
אני לא ממש חושבת,
רק מ-ר-ג-י-ש-ה,
פעימות לב מואצות,

מבקשות,
את הבלתי אפשרי.

לפעמים,
אהובה שכמותך,
אני לא מבינה איך ?
איך אלוהים רוקחת
חיינו ?!

את,
אשת המילים
המתעברות,
שופעת הורמונים ואהבות

חוצה גבולות.
הייתכן כי תדממי את החלק הזה שבך ?

את,
מתעוררת בי כל יום
כמעט

וזה נוגע במקום שנלחם בנו וזועק,
היא לא חלק מחיי,
שייכת לבחירותיה,
אני,
לא ביניהן.