חזרה ליצירות
שירים

צלקות. מתוך מגירות גיל העשרים.

ענת אגמי | (25/02/2008 18:00) | 86 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 
 
 
 
 
הצלקות הקטנות הן מאז.
מהימים הרעים.
הזכורים רק מפאת הזיכרון.
הן הגלידו.
הותירו פס לבן, בהיר.
וזה פשוט, כמו לעבור מן הכפר אל העיר.
הנשמה כמעט פרחה לה.
והבכי עלה וזרם כמו הלבה במנילה  91..
רומס בדרכו את התפל-
הורס את כל שלא רצוי לו בתבל.
ואחר נרדם למשך אלף השנים הבאות -
מתעורר בגלגול אחר.
האזורים הללו מתו.
רשומים על המפה רק מפאת ההיסטוריה.
נקודות כהות.
הנפש הגלידה, התחזקה,התעדנה,התעגלה בפינות החדות.
הקוצים כהו בשפשוף הפנימי.
אני כאן.
אינני מחפשת מסתור.
משפילה את עיניי ברגעים של מגננה.
שומרת מרחק מקרבות קרים שאין בם מנצחים.
קרבה בצעדים זהירים לעבר המקורות החמים.
ואלך כשלא נחפוץ עוד
לטייל במדבריות הירוקים.
לעיתים עמוק כל כך הרגש  - 
כמעט ואין רואים.
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות  ענת אגמי.

תגובות

חזרה ליצירות