ערגות

ששדיה כעין התפוח ועיניה שקדים

וגופה ניחוח אביב גם בשרב קיץ מצחין

גם אזי עת תלך לה לקטוף פרחים

ואנוכי צופה

וביגוני עלי עולם לנצח לא אוכלה להצטרף

תודה לך הקוראת

תודה לך

מרוב תשבחות

כמעט הרגתי את הערגה אליך

עת הסמקתי מנחת

זמן הפכתיה למחמאה

אך לא אך לא

גברה עלי התאווה

געגוע שדיה זו השחומה

ההולכת במטע זיתים

יום חמסין מדיף זיעתנו

שוטף מי אשפיים  עורג

זה הקושי הקיומי

של ערגתי

הלא ממומשת

ההורגת אותי כליל

ביסורי המענגים

הו ערגתי ערגתי