פרופסור ג'ון פמברטון נכנס למעבדה קצר רוח וחסר סבלנות. "דווקא היום!" התלונן. "דווקא היום החליטה לשחק ברידג' עם הגולדשטיינים". רטן תחת שפמו המעוגל. "לא מצאה לה יום אחר." נו אז מה אם הבן שלהם מתחתן עם ויקי הקטנה, בת הזקונים שלהם. א-ז מ-ה ?? אלה היו מן הויכוחים האינסופיים שכל כך שנא להיכנס אליהם, לבסוף היתה עושה מה שהיא חושבת, אי אפשר היה להזיז אותה מהחלטתה. אבל – ועל זה היא לא תצליח להתווכח איתו בשום אופן - רגע לפני שהתכוון לנסוע לכיוון הגולדשטיינים ברולס רויס החדשה שלו, החליט להיכנס למעבדה שלו.
אחרי מחקר ארוך הצליח סוף סוף להגיע לפריצת דרך. רקיחה מיוחדת, שיקויי פלא לכל מכאוב. כן, חכך ג'ון פמברטון בידיו בהתלהבות. שיקוי שיהווה תרופה מצוינת נגד עייפות, עצבנות וכאבי שיניים. טעמו טעם יין צרפתי משובח, עשוי מעלי קוקה טריים, מעורר מושלם לעצבים ומרץ. אם הכל ילך לפי התוכנית, הוא יתעשר, ומיטלטלין של זהב ימלאו את כיסיו. בכניסה האפלולית של המרתף, קידם את פניו שק של קורי עכביש סמיכים, והוא רשם לעצמו בראש שיעיר לפספרטו על כך, העוזר הלא יוצלח שלו.
פחמן דו חמצני בעבע במבחנות הענקיות, מותח תחת לחץ גבוה שהפך אותו לנוזלי ומפצפץ, וריחו המשונה ריחף באפו. המטרה העיקרית שלו היתה לדחוס ולקרר את הפחמן, להפחית את הלחץ, וכשחלק מהנוזל יתנדף, ליצור קרח יבש שיקרר את השיקוי המופלא שלו. עליו להיזהר לא ללכלך את החליפה בת שלושת החלקים, אם הוא לא רוצה להתווכח איתה שוב, אישתו היקרה לו מכל.
"אההה..." נאנח כשעצר מול קערת החרס שהתבשל באיטיות ובעבע בתוכו נוזל סמיך ושחור. "יצירת מופת." מלמל בסיפוק. הקץ לעייפות ולמטרד שכזה. "פספרטו?!" קרא לעוזרו, ותוך כדי זה לקח את המוט הגדול שאיתו ערבב בתשומת לב יתרה את השיקויי. "איפה הלא יוצלח הזה נעלם?" תהה וסקר במבטו את המרתף האפלולי, עששיות האירו את המרתף, והוא רשם לעצמו הערה נוספת בראש, עליו להזכיר לפספרטו שיש לחסוך בנפט היקר, ולהשאיר עששית אחת או שתיים בלבד בשעות הלילה. "פספרטו..!!" קרא שוב בקול רם יותר. "לא יוצלח שכמותך, בוא הנה מייד!!" מתחת למדף העץ עליו עמדו שורות בקבוקונים לשם יצוק את השיקויי כשיהיה מוכן, ראה את פספרטו ישן. ישן ונוחר, כשמברשת הניקיון קבורה תחתיו. ככה זה כשעליו לסמוך על עוזר לא יוצלח שכמותו, וככה זה כשאישתו עומדת על כך ומכריחה אותו לשחק ברידג' דווקא הערב. לשווא דיבר אל ליבה, "יקירתי, מחמל נפשי. אישתי האהובה." ליטף את צווארה ונאבק בסוגר של ענק הפנינים שלה. "שמא נוותר על הערב, ונדחה אותו למחר?" "ולמה זה?" התרגזה. "הרי ידעת על כך עוד בשבוע שעבר, לא יקום ולא יהיה..."
נשם נשימות עמוקות לתוך הבטן, "הרקיחה המיוחדת," הסביר. "היא כמעט מוכנה, יש להשגיח עליה הלילה על עששית נמוכה, לפני שאפשר יהיה ליצוק אותה לבקבוקים." צחוק קצרצר וחד ליווה את מבטה. "בעבור זה יש לך עוזר."
"אבל יקירתי..."
"לא!!" ובכך הסתיים הויכוח. ועכשיו, מראהו של פספרטו ישן ונוחר העלה את סעיף חמתו. "פספרטו!!" צעק, וזה קפץ ממקומו בבהלה, ראשו נתקל במדף שהחל מתנדנד ומאיים ליפול. הלום שינה התרומם ושלח יד לייצב את הבקבוקים שהחלו מתנדנדים. "בוא הנה!" ביקש ודחף לידיו את המוט. "תוסיף כרבע מים, ותערבב." הוציא מכיס מקטורנו שעון קטן שמחובר לשרשרת מוזהבת, מתנת אישתו היקרה, וספר את הדקות. הגיע הזמן, אם לא יצא בעוד חצי דקה החוצה, תיכנס אליו אישתו בצעקות רמות. בזווית עינו ראה את פספרטו מרים בכבדות את המבחנה הגדולה. הוא צריך למצוא דרך לקצר את השהות אצל גולדשטיין ורעייתו, חשב כשראה את פספרטו חובק את המבחנה. אולי יאמר שכאב בטן תפס אותו, ועליו לחזור לפני שיתפגר. כבר בנה את תוכניתו בראשו, ועקב במבט זהיר אחרי פספרטו שמזג את המים אל תוך הנוזל הסמיך המבעבע. קול נפץ נשמע, ובועות ענקיות החלו מתרוממות מתוך הסיר הרותח. "מה אתה עושה?" צרח כשהבין שפספרטו טעה במבחנה, ובמקום המים לקח את הפחמן הדו חמצני. "מה... מה... מה אתה עושה??" צרח, וחש שעוד שנייה ליבו לא עומד לו במתח הנורא. "אתה לא נורמאלי!" למה חשב שיוכל בכל זאת להאמין בחוסר המזל הזה שנקרא פספרטו, מדוע שמע בקול אישתו (היא עדיין לא יודעת זאת, אם תדע תצחק ללא בושה) ונתן את האחריות בידי פספרטו, אם להבדיל בין מים לגז נוזלי ונטול צבע לא ידע? מבוהל, הפיל פספרטו את הכלי, אבל זה היה מאוחר מידיי, הגז כבר בעבע בתוך הנוזל הסמיך והתערבב לאיטו.
"ג'ון!" קראה אישתו. בדיוק כמו שצפה - נמאסה עליה ההמתנה, והיא יצאה לחפש אותו במרתף. "ג'ון..!" הוא הרים אל פספרטו אצבע מאשימה ואמר בקול נמוך. "תכבה את העששיות, תקיף את החומר בקרח יבש, ואל תיגע בשום דבר. אני מזהיר אותך, אל תיגע בשום..."
ג'ון..."
מהדק את חליפתו העלה חיוך עצבני על שפתיו. "כן, יקירתי." ענה. גם כן ברידג'. יצא אליה והתפלל שהוא לא עושה טעות נוספת עם פספרטו.
***************
ג'ון פמברטון נכנס למעבדה שלו זו הפעם השנייה הערב, השעה היתה אחת אחרי חצות. פעמיים ניסה לקום באמצע הברידג' עם התירוץ הכי מקורי, אבל גברת גולדשטיין הראתה בקיאות יוצאת מן הכלל במשחק שזה איים על מעמדו הבלתי מעורער בתחום. לכן המשיך לשבת ולשחק עד שיוריד ממנה את החיוך המתנשא. אף פעם לא סבל אותה.לבסוף, הניחה את קלפיה על השולחן וטופפה בציפורניה על המפה הירוקה. "תודה שכיבדת אותנו בנוכחותך." אמרה בטון נמוך כשניצחה. עצביו חנקו אותו, אבל כיאה לג'נטלמן אמיתי חייך לעברה והרים את כוסית הג'ין וטוניק שלו. "לחייך, גברתי."
אבל זה לא חשוב כרגע, לחש לעצמו. עליו לבדוק עד כמה הנזק של פספרטו פגע במרקחת המיוחדת שרקח זה שלושה ימים. הוא כיבה את העששיות בדיוק כמו שביקש ממנו טרם יצא. אפלולית של עששית אחת האירה את קערת החרס, והנוזל בו סמיך שחור... ומבעבע. קרח יבש הקיף את הקערה הגדולה. בדיוק כמו שביקש ממנו טרם יצא. יפה, לפחות על זה לא יתרגז.
מתוסכל על שכל מחקרו ועבודתו ירדו לטמיון בגלל טעות פזיזה אחת של פספרטו, הרים את כוס המדידה וטבל בנוזל. טעם ממנו בזהירות לבל ייחנק, והחליק את המשקה הקריר בגרונו. לקח לגימה נוספת וגלגל בלשונו וחיכו. טעם יחודי ונפלא, ממש משקה אלים. "פספרטו...!!!" קרא ולגם עוד מהמשקה. יש צורך למצוא שם מיוחד למשקה הנהדר הזה. "פספרטו..!!"קרא והתענג על הטעם. "אתה לא תאמין למה שאני הולך לספר לך.... תבוא הנה, פספרטו."
