ילד בהזמנה

ילד בהזמנה
שנינו חלמנו על הילד המושלם: אינטליגנטי , יצירתי, ושיהיה יפה. האמת, לא חושבת שהגזמנו בחלומותינו , רק רצינו שיקבל את מערך הגנים הנכון, ימצה את הטוב שבי ובאביו ואם המאגר לתכונה מסויימת לא משהו, אז שיעשה תיקון קטן וסביר. נניח בעניין הגובה. קצת יותר גבוה מאביו, אבל לא בהגזמה, שלא יתקל במשקופים ולא יסבול מבעיות פרקים.
את הבדיקות הגנטיות הבסיסיות, אלה שבסל הבריאות עשינו מזמן, עוד בהריון הראשון עם הילדה. שללנו סיסטיק פיברוזים, טיי-זקס, כמובן, את האיקס השביר ונשמנו לרווחה כשגילינו שהגנום שלי, לפחות, תקין לחלוטין. ועבור גורמים רצסיביים, מה צריך יותר מזה?
אבל אז בא שמוליק והתעניין לדעת כיצד מתקדם פרוייקט 'הילד המושלם' שלנו.
 "אתם רוצים צאצא מיוחד? חכם, יצירתי, חברותי?" שאל כשחיוך מסתורי מרקד בזווית שפתיו המתעגלות ברוך.
" ודאי," אישר המפרה העתידי שלי.
"נשתדל," אישרתי בהנהון," ודאי שנספק לו את הסביבה המתאימה!" כבר הייתי מוכנה לפרוש לפניו את כל תכנית העשרה קוגניטיבית שבניתי ולספר על המאמנת האישית לאינטליגנציה אישית (בקיצור, פסיכולוגית) שכבר עוזרת עם הבת הגדולה.
"לא רק הסביבה משפיעה, יקירתי," מבטו האוהד של שמוליק צלל עמוק לתוך עיניי. הוא הניח יד חמה על ידי ולחש:"את יודעת שתכונות רבות הן שילוב של גנים? את יודעת שיש קטעים 'סתמיים' בגנום? את יודעת שאפשר לערוך את הרנ"א בכל מיני צורות..." הוא המשיך לדבר ואני בהיתי בו כמהופנטת, מרגישה את האנרגיות שלו מחלחלות במורד עמוד השדרה ומציפות את הפלג התחתון שלו בתחושות שלא הכרתי קודם.
"אז מה אתה רוצה להגיד?" שאל האב לעתיד בדאגה, " מי יכול לתת לנו תשובות לשאלות אלה?"
" אה, זה לא בעיה," אמר שמוליק בקול חזק וצלול, התנתק ממני וכל חזותו השתנתה. כבר לא היה חולמני ורך כמקודם אלא ענייני ונמרץ. "אני מכיר מישהו. 'קורא הגנום האנושי'. אדם בעל יכולות מ ד ה י מ ו ת !!! שום מחשב לא מסוגל לעבד את האינפורמציה כמוהו. הוא קורא ברצף הנוקלאוטידים כבספר פתוח! עשו לכם מיפוי הדנ"א?" התעניין.
"לא, לא של כל הגנום," מלמלתי.
"חייבים! אתם פשוט חייבים!!!" רעם שמוליק ואני התכווצתי בכסאי מפוחדת. ושמוליק המשיך בנימה מפייסת:"אתם הרי רוצים שיהיה לכם ילד מושלם" הנהנו, המומים.
עברו מספר דקות נוספות ושמוליק הצליח לשכנע אותנו להפרד מסכום כסף נכבד לטובת 'השלמת הפרוייקט', כפי שהוא קרא לזה. למחרת נסענו למעבדה שלו ומסרנו דגימות למיפוי . שבוע אחרי זה היינו אצל 'קורא הגנום'. בדירה קטנטנה ומאובקת ישב איש כבן חמישים , צנום וממושקף ובהה בדפים ששורות שורות של רצפי A,T,C, ו - G מלאו אותם בצפיפות.
אחר כך הוא התלחש כחצי שעה עם שמוליק, דיבר איתנו כרבע שעה ומסר לידינו גביש מידע  מוצפן עבור מעבדת הפריון המרכזית.
חודשיים אחרי זה עברתי בהצלחה השתלת עוברי המושלם ונשאתיו בגאווה רבה תשעה חודשים. הוא נולד בחדר חמים ואפלולי, בלידה רגילה ויחסית קצרה, שמנמן וורדרד, לתוך ידיו האוהבות של אביו . בני האהוב הונח על בטני לקבל את חיוכי האוהב. כל כך נהנינו לגדל אותו! הילד הרצוי והנהדר שלנו.
כל זה סיפרתי לד"ר נעמה פז ערב אישפוזו במחלקה סגורה ב"מרכז לאיזון תפקודי".
רציתי ילד יצירתי. קיבלתי.
האם "קורא הגנום" פספס את הקטע של הסכיזופרניה? או שסתם לא הזהיר מ"עסקת החבילה" הבלתי נמנעת?