דרך ארוכה עבר פנחס גולדשטיין, אותו נער צנום מעפולה שהיה נמלט תמיד מבית הספר כי שנא ללמוד.
הוא התרווח בכיסא העור החום והיקר שבמשרדו כשהוא מניח את רגליו על השולחן הענק,עמוס הניירות.
שפר עליו מזלו כשגדל,דודו העשיר שלח אותו ללמוד בבתי הספר הטובים ביותר.
פנחס שקד על הלימודים ואפילו הצליח להיות מנהל חשבונות ידוע ומוכר.
וכשדודו מת ממחלה קשה, הוא ירש את כל נכסיו וביניהם את אותו בניין קומות ששם שכן משרדו. הוא נישא לנחמה ויינשטוק, בת למשפחת ויינשטוק החולשת על עסקי נדלן ומפעלי מתכת בארץ ובעולם.
היא ילדה לו בת יפהפייה בשם קארין שהיום היא בת עשרים, לומדת בארצות הברית.
לפני כחמש שנים כמעט וחרב עליו עולמו כשנחמה חלתה במחלת הסרטן,שממנה לא החלימה.
ורק בזכות בתו קארין החזיק מעמד. חייך כשנזכר שאתמול שלחה לו הודעה לרגל יום הולדתו החמישים. הוא מישש את פניו החלקות את זקנו הצרפתי וחיוך נמרך על פניו.
"אני נראה טוב!" אמר לעצמו כשהוא מנפח את שריריו.
פעמון הדלת צלצל וקטע את מחשבתו. פנחס הוריד את רגליו מן השולחן ופסע לעבר הדלת. שואל את עצמו להיכן נעלמה שוב מזכירתו.
בפתח הדלת עמדה אישה צעירה ויפה נסערת ונרגשת."שלום ..יש לי ג'וב בשבילך!" אמרה בחופזה כשהיא מציתה סיגריה בעצבנות.
"ת...ראי...אני.." ניסה פנחס לומר ואותה אישה נכנסה לדבריו ולא נתנה לו לדבר.
"אני זקוקה לך!" אמרה כשהיא ניגשת ומתיישבת על הספה שבמשרד.
"אני בודדה...ומרגישה חרא בימים האחרונים" אמרה כשהיא שואפת מן הסיגריה בעצבנות.
פנחס סקר אותה במבטו מתעכב על פניה המלאכיות ועיניה הכחולות כים.
"סיפרו לי עליך המון דברים טובים" אמרה כשהיא מכבה את הסיגריה במאפרת הזכוכית.
"איכפת לך?" שאלה כשהיא מורידה את המעיל מעליה ומניחה אותו על גב הכסא שלצידה.
כעת יכול היה להבחין בגופה החטוב ובמחשוף שבחולצתה.
היא הבחינה במבטו הנעוץ בשדיה חייכה חיוך מבויש ואמרה:" ובכן? אתה מקבל את הג'וב?"
"כן ...כן..." גמגם כשהוא מסמיק ופניו מאדימים.
"אוקי!" קיפצה משמחה.
"מה שמך?" שאל כשעיניו שוב שוקעות בתוך המחשוף.
"שולה!" אמרה כשהיא מסמיקה ממבטו."אולי תפסיק להסתכל לי על ה..." ביקשה בחיוך מבויש.
"אה...סליחה...אני מצט.." ניסה להתגונן.
"לא נורא! אני יודעת שיש לי גוף יפה ." אמרה בשובבות.
"אני צריכה שתעשה משהו למעני." אמרה בקול מלטף.
"מה אני יכול לעשות למענך .."שאל כשהוא ניגש אל בקבוק הוודקה שעמד על השידה שבפינת החדר.
שולה שלפה כמה תמונות מארנקה והניחה אותן על השולחן.
"מי זה?" שאל פנחס כשהוא מוזג מן המשקה לשתי כוסות.
"זה בעלי!" אמרה בטון שבור כשהיא מציתה סיגריה ולוגמת מכוס הוודקה."אני חושדת בו..הוא בוגד בי ואני צריכה שתעקוב אחריו ותספר לי בדיוק עם מי."
"אני אפצה אותך ביד יפה" אמרה כשהיא מחייכת חיוך מפתה.
"תראי...אני..." ניסה פנחס לומר, לספר לה שהוא בסך הכל מנהל חשבונות, ומשרד החקירות שוכן בכלל בקומה מעל.
שולה התקרבה אליו בפתאומיות כשהיא לוחשת אל תוך אוזנו:"אתה לא תתחרט.."
הבושם הנפלא והמשכר שעל גופה טשטש את חושיו, הוא הסכים מיד כשהוא מוחה את הזיעה ממצחו.
ידו אחזה ברעדה בכוס המשקה כשהוא לוגם ממנה בשקיקה.
שולה התיישבה חייכה והצביעה על התמונות שעל השולחן."זה בעלי..."אמרה בעצב.
פנחס הסתכל בדמות שהייתה מצולמת בתמונה. היה זה גבר בלונדיני בגיל השלושים לערך. שרירי ויפה תואר.
על ידו היה צמיד זהב וכן שעון זהב על ידו השנייה, קעקוע של עכביש שחור איתר את זרועו השמאלית.
"אני מבקשת שתיזהר...הוא אלים ואכזרי." אמרה כשהיא קמה ממקומה והסתלקה במהירות.
פנחס לגם עוד כוסית בכדי להירגע, תוהה מה כאן קרה.
אילנית המזכירה נכנסה לפתע כשבידה פיסת נייר."הבחורה השאירה לך את מספר הטלפון שלה ואת כתובתה!" אמרה כשהיא מניחה את פיסת הנייר על השולחן.
"תודה אילנית!" הודה פנחס כשהוא מביט בתמונות אותו בחור. משהו לא הריח לו טוב...
