ורד

מתוך החתכים בבשרי

תצמח שלווה מופלאה;

צבעה ארגמן ועלוותה שקופה,

תפרחת עדינה בעין הסערה.

מתוך כאבי הסוגר כמנעול

על פרקי ידיי החיוורים,

תבקע נהרה שכמותה טרם חשתי

ותסמא את הקמים עליי לכלותי.

בגני שיצמח לו פרא

תחת חלוני הפתוח-תמיד,

יכרכו ענפים אוהבי אדמה

סביב קרסוליי הסדוקים.

מתוך המילים השוברות את רוחי

אברא תפילות של תקווה;

באותיות שמי אחפש מידי לילה

רמזים לאלוהות שאולה.

מתוך זעמי על חוסר האונים

המכלה את גופי אט-אט,

ורדים יבערו ויקימו גלעד

מעל לראשי המונח ברחמן.

מתוך הנהי החומד את ימיי

תעלה אהבה הדורה;

בשרה חידודין וניצניה בני-ארס,

אך ראשה לעולם לא תרכין-

אל השמש תמתח צווארה,

והסערה לעולם

לא תוכל לה.