ימות עבר

 אהבותיו הזדקנו עם שנותיו.

 ראה יעלות-עברו

 מפזזות ברחובות חשופות

 הביט וזכר בערגה.

 תמה על ישימון- חייו

 המאבק חדריו

 ומכווץ השקט  במדבר חייו לדממה דקה.

 חש ששנות אור מאחוריו-

 כבר לא ידלגו רגליו בשבילי- ערבותיו שאהב,

 צמותיהן שוב  לא יבהיקו אל פניו החיוורות,

אהבותיו הזדקנו והחמיצו

 בידיו קמטי מצחו חבקו בלוריתו המכסיפה,

 בגידת הגוף החישה

 צעדיו המדודים,

ואלה  חמלו על ימיו המפוארים,

 מסרבים להאמין , ועדיין לוחמים.

 3.3.08