אהבה בצל מלחמה (עברית מאתגרת) / רונן

אהבה בצל מלחמה / רונן

רוח ים נשבה לכוף ראשי השיבולים שבשלו וארבעים יום ממתינות ליד הקוצר. ישנן השיבולים אשר יסכינו לרוח, ירכינו ראשן עד יעבור הפרץ. לעומתן ניצבות בשלף השיבולים כרותות הראש ורק גדם גבעולן ניצב להן כאסטלה. בראש תל עטור מְלִילָה אשר לרגליו מלחך פלג האלה, נשמעו קריאות פורענות. לא אותה פורענות הממתינה להבשלה במדרונות ההר וההר שממולו, אלא אותה פורענות נעורים, אשר יש ולעיתים פורצת ללא התרעה כאשר לב העם נתון באחרת, אולי רק כבטוי למצוקת הנינטשים, או שמא סימן לגבהות לב הנעורים המסוגלת ליצור לעצמה מסגרת משלה.

            "הרף ידיך מעלי. יואב! די!"

            "וכי למה ואשמע לדבריך ומבטך טוען כזב?"

            "הכיצד תעז העלם?"

הנער בהיר השיער נעמד שנית על רגליו והתיצב בין התוקף לנערה. שותק, ועיניו מזרות. למרות נחיתות קומתו הפגין נחישות בעמידת הפיסוק ובידיו הקמוצות.

            "חדל! הלזאת קיוות? כיצד לא תיבוש? שמא ביום זה תניף ידך והיה עמנו לעבדים."

הנער הגבוה ששמו יואב נתן מבט בשניהם ובחר להיעלם משדה המערכה. עוד נכון לו תפקיד חשוב בסיפור חייהם.

            "כיצד אודה לך?"

            "לא בתודות חשקה נפשי"

            "ובמה חפצה?"

            "מעט משלוות הנפש ומעט מים זכים להשיבה"

            "יום תמורות הוא יומנו. עת ניפגוש את בוא הערב הנהיה כבעבר?"

            "הכרימון את ושאלותיך כגרעיניו?"

            "שונה ניגון שפתך ושיערך מוכה בשמש."

            "'חיתי' אנוכי ובאה משפחתי לישכון בניכם."

            "תבורך בבואך החיתי. תבורך משפחתך כי לחלצני באת."

            "עת נתכנס בצאת השמש נדוע נדע אם ברכה היתה זו. האיש המכונה אבי יתכן ויוציא נשמתו וגורלכם קשור בשלו וגורלי בשלך."

            "מה לכם חיתים בעניננו? מה לכם בגורלנו? למה רק יכונה האיש ויקרא אביך?"

            "אכן רימון נאה זימן לי גורלי."

נשא עיניו וחייך. הקלה שזורה בחיזור נתן בחיוכו. הזמנה להישאל עוד עד שישכחו פחדיו.

            "אבי לקח אותנו תחת חסותו לאחר היוולדי. גולים אנו מארצנו. אדם אמיץ וגיבור חיל. שלושים ירחים עמלנו על רגלינו כשהפושטים ומחולליה של אימי הורתי נושפים בעקבנו. בארצכם ביקשנו לשבת. את פתכם ביקשנו לחלוק, את מלחמותיכם ביקשנו לשאת. עד הגיענו לעמק מקולל זה בין שוכה ובין עזקה. כאן, יקפח אבי נפשו ויותירנו חסרי כל."

            "לא מלחמתכם זו. אין בכם עוולה אל מול פלישתים."

            "מלחמה זו פרנסתינו. אבי שם יהבו במלככם. הבוקר הלך לשטוח את בקשתו ליצגכם כנגד הנפיל."

            "נפיל?"

            "מבני הפלשתים ומבני הענקים. לא קמה רוחו של אחד מעמכם להשיב כבוד אלוהיכם."

            "קטנה אנוכי ובת. ניסתרות דרכי המלחמה ממני ואבי מבדיל אותי מבניו. מה היה לנו בשדה המערכה?"

            "פְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם..   וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת  גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת  וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל-רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת  וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל-רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו וחץ   חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ-מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו  וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל-מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה  הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי  אִם-יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם-אֲנִי אוּכַל-לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ  וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת-מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ-לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד  וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד. וישמע קולו אבי ויחר אפו. ויחליט החלטה ויעשה מעשה להציג עצמו בפני מלככם. איך תסכינו עת יחרף אלוהיכם. הלוך ילך ויציג את מלאכתו וכישרונו בפני המלך. כי לא קם גיבור מבני עמכם."

            "ולמה יעשה גלית הגתי מעשיו?"

            "אלה עומדים אל ההר ואלה עומדים אל ההר. אלה ממאנים לתקוף מלמטה למעלה ואלה מסרבים. מעשה הגלית הינו תיגר בין האלים. יקראו דגון ואלוהיכם אל קרב זה. והיה הקרב כסמל ואות לבאות."

ויעמוד השמש בחצי היום. ויקרב עלם אחר אדום שיער ויפה עיניים אל הנפיל. ועל תל רחוק מזה הקרב קשורים בעבותות גורלם יחוגו את ניצחונם ורווחתם. יחיה אב העלם עוד ארבע ועשרים שנה. יטיב עימו בכלי מלחמה למען ישא גם הוא חרבו למען המלך. והוא נאמן ואיש כבוד.

            "מה הקולות העולים מין הגיא?"

            "קולות ששון וקולות שימחה. קולות עמך היוצאים אל המלחמה."

            "הניצל אביך?"

            "זאת לא אדע ועל כן אבקש אותך להיפרד לשלום."

            "שא ברכה ועשית לביתך."

            "בעת הזו, כעת חיה. נשוב וניפגש. כי נחרטה בי דמותך ויופייך."

            "עצור! אל נא תמהר. את שמך לא מסרת בידי."

            "אוריה. אוריה החיתי הלוא הוא עבדך."

ותמלמל אחריו והוא לא ישמע.

            "אנוכי היא בת שבע. בת שבע בת אליעם."

© כל הזכויות שמורות לרונן