כיין הטוב

היא אמרה:

שתיתי שיכר -מילותיך

 נשמתי להט כרמיך

 ואתבסם בכוס המוגשת לשפתותי.

 אשכול כמיהותיך

 נשק לענבי,

 תסס  בדומיה,הבשיל בליבי

 בטעם מגדים.

 היא אמרה:

 יין -שירך החם נימי

הרחיב וסער עורקי.

 קנוקנות הגפן שלך

 טיפסו בשקט על כרמי העייף

 חבקו  ימותי החרופים

 הכחילו שמי התכולים

 הסגילו  ערגות -ערבי.

 הוא שתק:

ואלה

 אפשרו לנפשו שכורת רחשיה

 להמות חפצי –עפיצותה.

 להיות שיכור עד כלות, מחוייך מהחום

ומהרווח שבין המילים והשתיקות.