סיפורים
השקית / רונן
השקית / רונן
התחיל להיות צפוף. כשאני רוצה לראות את הדבר הזה עם החמשה מקלות הקטנים שמחוברים אליו אני לא מצליח. אני אוהב לשחק איתו. משהו השתנה. קודם הייתי מצליח לגרום לו לצוף לפני ככה באיטיות והייתי בוחן אותו. אני יודע שקוראים לדבר הזה יד ולחמש המקלות אצבעות. אני יודע המון דברים. אני אפילו יודע שבעוד לא הרבה זמן אשכח את הכל. איך אני יודע את כל זה? מה זה זמן? אם לא הייתי יודע היה מאוד משעמם כאן. זה כבר לא רחוק. המעבר אני מתכוון. זה לא יהיה נעים אני יודע. עוד יותר לא נעים יהיה כשאשכח את כל זה. למה אני צריך לשכוח וללמוד הכל מחדש? ואם אני לא אצליח ללמוד משהו, הוא ילך לאיבוד? מה זה איבוד? המעבר יכאב. בדרך כלל שוכחים הכל במעבר. אבל רגע המחיקה הסופי הוא רגע הלימוד הראשון. כאשר דבר אחר אבל כמוני יקח אותי בידיים שלו. אני יודע למה זה קורה. ככה זה מתוכנן. אני מבין את החוכמה שבזה. למרות שאני מבין את זה עכשיו זה לא אומר שזה מוצא חן בעיני.
כמעט מבלי ששמתי לב הלחץ התגבר. בעיקר באזור הראש. הייתי במצב הזה כבר קודם אבל עכשיו אני מרגיש תקוע. לוחץ לי ואני לא יכול לזוז. די מספיק! זה לא נוח ולא נעים לי ככה. יש המון חוסר שקט בכל הסביבה שלי. אני מרגיש שמשהו לא טוב עומד לקרות. משהו שאינו תואם את מה שאני יודע. זה קורה הרבה בזמן האחרון. כל מני תחושות שהם לא תחושות שלי. קור ועצב שמגיעים מבחוץ. נתתי להם שם אבל אני לא באמת יודע מהם. זה לא נעים. אני לא רוצה לדעת. אם זה חלק ממה שאני צריך ללמוד אז אני מעדיף להשאר כאן. למרות שכבר אין לי מקום לזוז. הלחץ על הראש כבר ממש חזק עכשיו. אבל גם התחושות האלה שמגיעות מבחוץ. הכל מגיע דרך החבל הזה שמחובר לבטן שלי. אני מפחד. אני מפחד מהאור שיהיה. אני מפחד שהפחד שאני מרגיש הוא לא שלי. אז מאיפה הוא מגיע?
אני יודע שזאת היתה התכווצות. ידעתי שהיא צריכה להגיע. אבל לא תארתי לעצמי איך זה ירגיש. יש כבר המון דברים שאני יודע. עכשיו אני יודע איך הם מרגישים. זו צורה אחרת של ידיעה. שונה. כאילו מוצקה יותר. יש לי עכשיו שני סוגים של ידיעה. הסוג החדש מרגיש יותר נכון משום מה. אני מעדיף את הסוג הישן. הוא היה נחמד. לא היו שום תחושות של אי נוחות שהתלוו אליו. עוד התכווצות. הלחץ התגבר בצורה משמעותית. המון פחד מגיע עכשיו יחד עם ההתכוצויות. אני כבר יודע לעשות הבחנה בין מה שאני מרגיש ולבין מה שמגיע מבחוץ. אני מאוד פוחד עכשיו. מה מחכה לי בחוץ? הידע שלי בנושא לא ברור. יש המון אפשרויות שממש מבלבלות אותי. הראש שלי ממש לחוץ עכשיו. תקוע בתוך משהו. אמת בהירה מכה בי פתאום. זה מבין לי כמשהו מאוד חשוב. 'אם הראש עובר אז כל הגוף יעבור אחריו'. זהו משהו שהייתי רוצה לזכור. אני מקווה שלא אשכח את זה. עכשיו גם הכתפיים שלי לחוצות. אני מרגיש לחץ חזק מאוד על האוזניים. קודם לא התייחסתי אליהם בכלל. אבל אני יודע שזה אוזניים. הלחץ עליהם שונה. לא כמו הלחץ על הראש והגוף. כאילו הלחץ מבפנים. עוד גל של פחד וכאב עובר אלי מבחוץ. הוא גורם לבפנים שלי להרגיש לא טוב. הבנתי שיש לי גם בפנים וגם בחוץ ושיש להם תחושות שונות. אם לא היה כל כך כואב לי הייתי חושב יותר על כל מה שאני יודע עכשיו. למשל אני יודע שכואב לי. זה דבר חדש שאני יודע. אני בטוח שזה דבר חדש. אני - זה דבר חדש. מי זה האני הזה? סוג חדש של מודעות. רמה אחרת של מודעות. גבוה יותר. מה זה גבוה?
המון תחושות מגיעות אלי עכשיו. לחלק גדול מהן אני לא מצליח להצמיד שם. אני מסווג אותן לפי צבעים. רובן תחושות שאני מגדיר כלא נעימות – שחורות, כהות. התחושות הבהירות יותר הן שלי. יש עכשיו שלוש סוגים של ידע בתוכי. מה שאני יודע כי אני יודע. מה שאני לומד עכשיו בדרך חדשה וידע שמגיע מבחוץ. אני כבר מזהה אותו הוא לא ידע שלי. זהו ידע שמפחיד אותי. האם זה מה שקורה בסוף? אני לא רוצה לדעת. הלחץ בלתי נסבל עכשיו. אני מנסה להתעלם ממנו. תחושה לבנה צפה מעל כל הערפל השחור שאופף אותי. תחושה של הרגעה. כמו כף היד שלי או הרגל שהייתי משחק איתם כאשר היה מקום. בסוף יהיה בסדר. היא מנסה להגיד לי. יהיה לך חם. אתה תרגיש אהבה. במקום להרגע אני עוד יותר מבולבל. מה זה חם? מה זאת אהבה? ככל שאני לומד יותר אני יודע פחות.
זה מאוד לא נעים לי. משהו עוטף אותי אבל לא עוטף ונעים כמו קודם. זה לחץ מאוד גדול מאחור. מלמטה. קודם הכל היה רך ועגול. יש כיוונים. למעלה. למטה. כבר לא עגול. התחושות מבחוץ נפסקו. היה כאב גדול וזהו. אין יותר תחושות מבחוץ. אין יותר פחד וכאב. הלחץ על האוזנים ועל העינים שלי מאוד גדול המון תחושות חדשות שאין להם שם. אני יודע שבכדי להבין אותם אני צריך לשכוח. אבל אני לא רוצה. אני לא מוכן עדיין. מחכה לראות קודם מה זה חם ומה זה אהבה. כאב זורם אלי מהקשה מלמטה. הוא מתפשט כלפי מעלה ומאוד כואב לי עכשיו. קור אבל שונה. אני יכול לזוז הרבה יותר בקלות. עשיתי את זה בהתחלה כשהלחץ נפסק. בכל פעם שאני זז יש לחץ על העיניים והאוזניים. האור לא היה נורא. אני חושב שזה היה אור. נו איפה האהבה הזו שצריכה להגיע. יש לי סבלנות. אני אחכה. הנה שוב היד שלי. היא קשורה ללחץ שלי בעיניים
יש המון לחץ על האוזניים עכשיו. אני לא יכול לסבול אותו. תחושה חדשה מפחידה. ברגע שהלחץ בגב הפסיק הרגשתי כאילו אין לי משקל. המון לחץ באוזניים. אני מפחד. לחץ:
"תינוק! תינוק בתוך שקית ניילון."
"אפריים מי השאיר אותו בחדר המדרגות?"
"אישה! אל תשאלי שאלות תצלצליי למגן דוד אדום."
"ווי, ווי ווי."
"מה המספר שלהם באשדוד?"
המון לחץ באוזנים. משהו זז מלפני. אני ממש מפחד עכשיו. יש גם הרבה לחץ על העיניים. זה ממש כואב. לא נעים לי בכל הגוף. אם זאת אהבה אני לא רוצה. משהו מתוכי יוצא החוצה. זה עושה לי עוד לחץ על האוזנים. עכשיו אני אפסיק רגע. אין לחץ. עוד פעם אני אוציא את זה ממש חזק. שוב לחץ על האוזניים. משהו לוחץ אותי מסביב. זה נעים לי. יותר חם ככה. למדתי משהו חדש. כשאני מוציא את הלחץ על האוזנים החוצה אז יותר נעים. זאת אהבה? אני מרגיש שאני מתחיל לשכוח. צריך לא לשכוח את הלחץ הזה שאני מוציא החוצה. לא לשכוח את הלחץ הזה על האוזניים שאני מוציא החוצה. זה נראה כדבר הכי טוב לא לשכוח. לא לשכוח את הלחץ. אהבה. כשהראש עובר כל הגוף עובר אחריו. לא לשכוח הלחץ.
לשכוח. לשכוח. לשכ... לש... אההההההההההההההההההבה.
© כל הזכויות שמורות לרונן
