המהגר

ראיתיו

כסוף ,גבוה,

תכול עיניו הטובות

הביטו בי במבט מושפל ומושתק.

ראיתיו

עמל באיסוף עלעליו,

המספרים על פסולת ליל אמש

ויום שחלף ללא  חמלה ותוחלת.

ראיתיו,

ומחשבותי נעו לערבות מושלגות

שם היה רופא או מהנדס,

וכאן- דומייתו רכונה על עגלה ויעה.

המטאטא מבריש עקבי בושתו,

פחיו אוגרים שאריות לחלוחית- כבודו,

מסמנים אלה חריצותו , מנצח הוא קלונו.

 ועתה,רק מבטי -החמלה

של העוברים ושבים

ברחובות העצבת  של שלכת -עליו

אינם חומלים עליו.

12.3.08